השכמת הבוקר
מודה אני לפניך, מלך חי וקים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך.
ראשית חכמה יראת יי, שכל טוב לכל עשיהם, תהלתו עומדת לעד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב. שמע בני מוסר אביך, ואל תטש תורת אמך. תורה תהא אמונתי, ואל שדי בעזרתי. ואתם הדבקים ביי אלהיכם, חיים כלכם היום. לישועתך קויתי יי.
לבישת ציצית
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו על מצות ציצת.
יהי רצון מלפניך, יי אלהי ואלהי אבותי, שתהא חשובה מצות ציצת לפניך, כאלו קימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה וכונותיה, ותרי”ג מצות התלוים בה, אמן סלה.
עטיפת טלית
ברכי נפשי את יי, יי אלהי גדלת מאד, הוד והדר לבשת. עטה אור כשלמה, נוטה שמים כיריעה.
לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה, בדחילו ורחימו, ליחד שם י”ה בו”ה ביחודא שלים, בשם כל ישראל.
הריני מתעטף גופי בציצת, כן תתעטף נשמתי ורמ”ח אברי ושס”ה גידי באור הציצת העולה תרי”ג. וכשם שאני מתכסה בטלית בעולם הזה, כך אזכה לחלוקא דרבנן ולטלית נאה לעולם הבא בגן עדן. ועל ידי מצות ציצת תנצל נפשי ורוחי ונשמתי ותפלתי מן החיצונים. והטלית יפרוש כנפיו עליהם כנשר יעיר קנו, על גוזליו ירחף. ותהא חשובה מצות ציצת לפני הקדוש ברוך הוא, כאלו קימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה וכונותיה ותרי”ג מצות התלוים בה, אמן סלה.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו להתעטף בציצת.
מה יקר חסדך, אלהים, ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. ירוין מדשן ביתך, ונחל עדניך תשקם. כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור. משך חסדך לידעיך, וצדקתך לישרי לב.
הנחת תפילין
לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה, בדחילו ורחימו, ליחד שם י”ה בו”ה ביחודא שלים, בשם כל ישראל.
הנני מכון בהנחת תפלין לקים מצות בוראי, שצונו להניח תפלין, ככתוב בתורתו: וקשרתם לאות על ידך, והיו לטטפות בין עיניך. והם ארבע פרשיות אלו: שמע, והיה אם שמע, קדש, והיה כי יביאך, שיש בהם יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולם, ושנזכר נסים ונפלאות שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. וצונו להניח על היד, לזכרון זרוע הנטויה, ושהיא נגד הלב, לשעבד בזה תאות ומחשבות לבנו לעבודתו, יתברך שמו. ועל הראש נגד המוח, שהנשמה שבמוחי, עם שאר חושי וכחותי, כלם יהיו משעבדים לעבודתו, יתברך שמו. ומשפע מצות תפלין יתמשך עלי להיות לי חיים ארכים, ושפע קדש, ומחשבות קדושות, בלי הרהור חטא ועון כלל, ושלא יפתנו ולא יתגרה בנו יצר הרע, ויניחנו לעבד את יי כאשר עם לבבנו. ויהי רצון מלפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו, שתהא חשובה מצות הנחת תפלין לפני הקדוש ברוך הוא, כאלו קימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה וכונותיה, ותרי”ג מצות התלוים בה. אמן סלה.
ברכת תפלין
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו להניח תפלין.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו על מצות תפלין.
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
ומחכמתך, אל עליון, תאציל עלי, ומבינתך תבינני, ובחסדך תגדיל עלי, ובגבורתך תצמית אויבי וקמי. ושמן הטוב תריק על שבעה קני המנורה, להשפיע טובך לבריותיך. פותח את ידך, ומשביע לכל חי רצון.
וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה, וידעת את יי.
וידבר יי אל משה לאמר. קדש לי כל בכור, פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה, לי הוא. ויאמר משה אל העם, זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים, כי בחזק יד הוציא יי אתכם מזה, ולא יאכל חמץ. היום אתם יצאים, בחדש האביב. והיה כי יביאך יי אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך לתת לך, ארץ זבת חלב ודבש, ועבדת את העבדה הזאת בחדש הזה. שבעת ימים תאכל מצת, וביום השביעי חג ליי. מצות יאכל את שבעת הימים, ולא יראה לך חמץ, ולא יראה לך שאר בכל גבלך. והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה יי לי בצאתי ממצרים. והיה לך לאות על ידך, ולזכרון בין עיניך, למען תהיה תורת יי בפיך, כי ביד חזקה הוצאך יי ממצרים. ושמרת את החקה הזאת למועדה, מימים ימימה.
והיה כי יבאך יי אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך, ונתנה לך. והעברת כל פטר רחם ליי, וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליי. וכל פטר חמר תפדה בשה, ואם לא תפדה וערפתו, וכל בכור אדם בבניך תפדה. והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר, מה זאת, ואמרת אליו, בחזק יד הוציאנו יי ממצרים מבית עבדים. ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו, ויהרג יי כל בכור בארץ מצרים, מבכר אדם ועד בכור בהמה, על כן אני זבח ליי כל פטר רחם הזכרים, וכל בכור בני אפדה. והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך, כי בחזק יד הוציאנו יי ממצרים.
תפלה קודם התפלה
פתח אליהו ואמר: רבון עלמין, אנת הוא חד, ולא בחושבן. אנת הוא עלאה על כל עלאין, סתימא על כל סתימין. לית מחשבה תפיסא בך כלל. אנת הוא דאפיקת עשר תקונין, וקרינן להון עשר ספירן, לאנהנא בהון עלמין סתימין דלא אתגלין, ועלמין דאתגלין. ובהון אתכסיאת מבני נשא, ואנת הוא דקשיר לון, ומיחד לון, ובגין דאנת מלגאו, כל מאן דאפריש חד מן חבריה, מאלין עשר ספירן, אתחשב ליה כאלו אפריש בך. ואלין עשר ספירן אנון אזלין כסדרן, חד אריך וחד קציר וחד בינוני. ואנת הוא דאנהיג לון, ולית מאן דאנהיג לך, לא לעלא ולא לתתא ולא מכל סטרא. לבושין תקינת לון דמניהו פרחין נשמתין לבני נשא. וכמה גופין תקינת לון, דאתקריאו גופין לגבי לבושין דמכסין עליהון. ואתקריאו בתקונא דא. חסד דרועא ימינא, גבורה דרועא שמאלא, תפארת גופא, נצח והוד תרין שוקין, יסוד סיומא דגופא אות ברית קדש, מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. חכמה מוחא איהי מחשבה מלגאו, בינה לבא ובה הלב מבין, ועל אלין תרין כתיב: הנסתרות ליי אלהינו. כתר עליון איהו כתר מלכות, ועלה אתמר: מגיד מראשית אחרית, ואיהו קרקפתא דתפלי מלגאו איהו יו”ד ה”א וא”ו ה”א דאיהו ארח אצילות. איהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי, כמיא דאשקי לאילנא ואתרבי בההוא שקיו. רבון העולמים, אנת הוא עלת העלות, וסבת הסבות, דאשקי לאילנא בההוא נביעו. וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא, דאיהו חיים לגופא. ובך לית דמיון ולית דיוקנא מכל מה דלגאו ולבר. ובראת שמיא וארעא, ואפיקת מנהון שמשא וסיהרא וכוכביא ומזליא. ובארעא, אילנין ודשאין, וגנתא דעדן ועשבין וחיון ובעירין ועופין ונונין, ובני נשא, לאשתמודע בהון עלמין, ואיך יתנהגון בהון עלאין ותתאין, ואיך אשתמודען מעלאי ותתאי, ולית דידע בך כלל. ובר מנך לית יחודא בעלאי ותתאי, ואנת אשתמודע עלת על כלא, ואדון על כלא. וכל ספירן, כל חד אית ליה שם ידיע, ובהון אתקריאו מלאכיא. ואנת לית לך שם ידיע, דאנת הוא ממלא כל שמהן. ואנת הוא שלימו דכלהו. וכד אנת תסתלק מנהון, אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא. אנת חכים, ולא בחכמה ידיעא. אנת הוא מבין, ולא מבינה ידיעא. לית לך אתר ידיעא. אלא לאשתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא, ולאחזאה לון איך אתנהג עלמא בדינא וברחמי, דאנון צדק ומשפט, כפום עובדיהון דבני נשא. דין איהו גבורה, משפט עמודא דאמצעיתא, צדק מלכותא קדישא, מאזני צדק תרין סמכי קשוט, הין צדק אות ברית קדש. כלא לאחזאה איך אתנהג עלמא, אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין, ולאו משפט ידיעא דאיהו רחמי, ולא מכל אלין מדות כלל. ברוך יי לעולם, אמן ואמן.
ידיד נפש אב הרחמן, משך עבדך אל רצונך.
ירוץ עבדך כמו איל, ישתחוה אל מול הדרך.
יערב לו ידידותיך, מנפת צוף וכל טעם.
הדור נאה זיו העולם, נפשי חולת אהבתך.
אנא אל נא רפא נא לה, בהראות לה נעם זיוך.
אז תתחזק ותתרפא, והיתה לה שמחת עולם.
ותיק יהמו נא רחמיך, וחוסה נא על בן אהובך.
כי זה כמה נכסף נכספתי, לראות מהרה בתפארת עזך.
אלה חמדה לבי, וחוסה נא ואל תתעלם.
הגלה נא ופרש, חביבי, עלי את סכת שלומך.
תאיר ארץ מכבודך, נגילה ונשמחה בך.
מהר אהב כי בא מועד, וחננו כימי עולם.
ברכות השחר
(הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך.)
מה טבו אהליך יעקב, משכנתיך ישראל. ואני ברב חסדך אבוא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. יי אהבתי מעון ביתך, ומקום משכן כבודך. ואני אשתחוה ואכרעה, אברכה לפני יי עשי. ואני תפלתי לך יי, עת רצון, אלהים ברב חסדך, ענני באמת ישעך.
אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא. לעת נעשה בחפצו כל, אזי מלך שמו נקרא. ואחרי ככלות הכל, לבדו ימלוך נורא. והוא היה, והוא הוה, והוא יהיה, בתפארה. והוא אחד ואין שני, להמשיל לו להחבירה. בלי ראשית בלי תכלית, ולו העז והמשרה. והוא אלי וחי גאלי, וצור חבלי בעת צרה. והוא נסי ומנוס לי, מנת כוסי ביום אקרא. בידו אפקיד רוחי, בעת אישן ואעירה. ועם רוחי גויתי, יי לי ולא אירא.
יגדל אלהים חי וישתבח, נמצא, ואין עת אל מציאותו. אחד ואין יחיד כיחודו, נעלם, וגם אין סוף לאחדותו. אין לו דמות הגוף ואינו גוף, לא נערוך אליו קדשתו. קדמון לכל דבר אשר נברא, ראשון ואין ראשית לראשיתו. הנו אדון עולם לכל נוצר, יורה גדלתו ומלכותו. שפע נבואתו נתנו, אל אנשי סגלתו ותפארתו. לא קם בישראל כמשה עוד, נביא ומביט את תמונתו. תורת אמת נתן לעמו אל, על יד נביאו נאמן ביתו. לא יחליף האל ולא ימיר דתו, לעולמים, לזולתו. צופה ויודע סתרינו, מביט לסוף דבר בקדמתו. גומל לאיש חסד כמפעלו, נותן לרשע רע כרשעתו. ישלח לקץ הימין משיחנו, לפדות מחכי קץ ישועתו. מתים יחיה אל ברב חסדו, ברוך עדי עד שם תהלתו.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו על נטילת ידים.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים. גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם יפתח אחד מהם, או יסתם אחד מהם, אי אפשר להתקים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת. ברוך אתה יי, רופא כל בשר ומפליא לעשות:
ברכות התורה
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו, וצונו לעסוק בדברי תורה.
והערב נא יי אלהינו את דברי תורתך בפינו, ובפיות עמך בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאינו, (וצאצאי צאצאינו,) וצאצאי עמך בית ישראל, כלנו יודעי שמך, ולומדי תורתך לשמה. ברוך אתה יי, המלמד תורה לעמו ישראל.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה יי, נותן התורה.
וידבר יי אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר, כה תברכו את בני ישראל, אמור להם. יברכך יי וישמרך. יאר יי פניו אליך ויחנך. ישא יי פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל, ואני אברכם.
אלו דברים שאין להם שעור: הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה.
אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והשכמת בית המדרש שחרית וערבית, והכנסת אורחים, ובקור חולים, והכנסת כלה, ולוית המת, ועיון תפלה, והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, ותלמוד תורה כנגד כלם.
אלהי, נשמה שנתת בי טהורה היא. אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי, ואתה עתיד לטלה ממני, ולהחזירה בי לעתיד לבוא. כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך, יי אלהי ואלהי אבותי, רבון כל המעשים, אדון כל הנשמות. ברוך אתה יי, המחזיר נשמות לפגרים מתים.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, שלא עשני גוי.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, שלא עשני עבד.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, שלא עשני אשה.
(נשים אומרות: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, שעשני כרצונו.)
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, פוקח עורים.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, מלביש ערמים.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, מתיר אסורים.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, זוקף כפופים.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, רוקע הארץ על המים.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם המכין מצעדי גבר.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, שעשה לי כל צרכי.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אוזר ישראל בגבורה.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, עוטר ישראל בתפארה.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, הנותן ליעף כח.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, המעביר שנה מעיני ותנומה מעפעפי.
ויהי רצון מלפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו, שתרגילנו בתורתך, ודבקנו במצותיך, ואל תביאנו לא לידי חטא, ולא לידי עבירה ועון, ולא לידי נסיון, ולא לידי בזיון, ואל ישלוט בנו יצר הרע. והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע. ודבקנו ביצר הטוב ובמעשים טובים, וכף את יצרנו להשתעבד לך. ותננו היום, ובכל יום, לחן ולחסד ולרחמים בעיניך, ובעיני כל רואינו, ותגמלנו חסדים טובים. ברוך אתה יי, הגומל חסדים טובים לעמו ישראל.
יהי רצון מלפניך, יי אלהי ואלהי אבותי, שתצילני היום ובכל יום מעזי פנים ומעזות פנים, מאדם רע, מיצר רע, ומחבר רע, ומשכן רע, ומפגע רע, מעין הרע, מלשון הרע, ממלשינות, מעדות שקר, משנאת הבריות, מעלילה, ממיתה משנה, מחליים רעים, ממקרים רעים, ומשטן המשחית, מדין קשה ומבעל דין קשה, בין שהוא בן ברית, ובין שאינו בן ברית, ומדינה של גיהנם.
ברוב מקומות א”א תפלה זו בשבת ויו”ט
אלהינו ואלהי אבותינו, זכרנו בזכרון טוב לפניך, ופקדנו בפקדת ישועה ורחמים משמי שמי קדם. וזכר לנו יי אלהינו אהבת הקדמונים אברהם יצחק וישראל עבדיך, את הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה, ואת העקדה שעקד את יצחק בנו על גבי המזבח, ככתוב בתורתך:
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם, ויאמר אליו, אברהם, ויאמר, הנני. ויאמר, קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, ולך לך אל ארץ המריה, והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך. וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו, ויבקע עצי עלה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים. ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק. ויאמר אברהם אל נעריו, שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער נלכה עד כה, ונשתחוה ונשובה אליכם. ויקח אברהם את עצי העלה וישם על יצחק בנו, ויקח בידו את האש ואת המאכלת, וילכו שניהם יחדו. ויאמר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר, אבי, ויאמר, הנני בני, ויאמר, הנה האש והעצים ואיה השה לעלה. ויאמר אברהם, אלהים יראה לו השה לעלה בני, וילכו שניהם יחדו. ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים, ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את העצים, ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים. וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחט את בנו. ויקרא אליו מלאך יי מן השמים, ויאמר, אברהם אברהם, ויאמר, הנני. ויאמר, אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו. ויקרא אברהם שם המקום ההוא יי יראה, אשר יאמר היום בהר יי יראה. ויקרא מלאך יי אל אברהם שנית מן השמים. ויאמר, בי נשבעתי נאם יי, כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים, וירש זרעך את שער איביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ, עקב אשר שמעת בקלי. וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע, וישב אברהם בבאר שבע.
ברוב מקומות א”א תפלה זו בשבת ויו”ט
רבונו של עולם, כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו מעל בן יחידו לעשות רצונך בלבב שלם, כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו, ויגלו רחמיך על מדותיך (ותכנס אתנו לפנים משורת דינך), ותתנהג עמנו, יי אלהינו, במדת החסד ובמדת הרחמים. ובטובך הגדול, ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומארצך ומנחלתך. וקים לנו, יי אלהינו, את הדבר שהבטחתנו בתורתך על ידי משה עבדך, כאמור: וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכר, והארץ אזכר. ונאמר: ואף גם זאת, בהיותם בארץ איביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי אתם, כי אני יי אלהיהם. ונאמר: וזכרתי להם ברית ראשונים, אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים, לעיני הגוים, להיות להם לאלהים, אני יי. ונאמר: ושב יי אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים, אשר הפיצך יי אלהיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך יי אלהיך ומשם יקחך. ונאמר: והביאך יי אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך, וירשתה, והטיבך והרבך מאבותיך. ונאמר על ידי נביאך: יי חננו, לך קוינו, היה זרעם לבקרים, אף ישועתנו בעת צרה. ונאמר: ועת צרה היא ליעקב, וממנה יושע. ונאמר: בכל צרתם לו צר, ומלאך פניו הושיעם, באהבתו ובחמלתו הוא גאלם, וינטלם וינשאם כל ימי עולם. ונאמר: מי אל כמוך, נשא עון ועובר על פשע, לשארית נחלתו, לא החזיק לעד אפו, כי חפץ חסד הוא. ישוב ירחמנו, יכבש עונתינו, ותשליך במצלות ים כל חטאתם. תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. ונאמר: והביאותים אל הר קדשי, ושמחתים בבית תפלתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים.
לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי, ומודה על האמת, ודובר אמת בלבבו, וישכם ויאמר:
רבון כל העולמים ואדוני האדונים, לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים. מה אנו, מה חיינו, מה חסדנו, מה צדקותינו, מה ישועתנו, מה כחנו, מה גבורתנו. מה נאמר לפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו, הלא כל הגבורים כאין לפניך, ואנשי השם כלא היו, וחכמים כבלי מדע, ונבונים כבלי השכל. כי רוב מעשיהם תהו, וימי חייהם הבל לפניך, ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל — לבד הנשמה הטהרה, שהיא עתידה לתן דין וחשבון לפני כסא כבודך. וכל הגוים כאין נגדך, שנאמר: הן גוים כמר מדלי, וכשחק מאזנים נחשבו, הן איים כדק יטול.
אבל אנחנו עמך, בני בריתך, בני אברהם אהבך שנשבעת לו בהר המוריה, זרע יצחק יחידו, שנעקד על גבי המזבח, עדת יעקב בנך בכורך, שמאהבתך שאהבת אותו, ומשמחתך ששמחת בו, קראת את שמו ישראל וישרון.
לפיכך אנחנו חיבים להודות לך, ולשבחך, ולפארך, ולברך ולקדש ולתן שבח והודיה לשמך. אשרינו, מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירשתנו. אשרינו, כשאנו משכימים ומעריבים, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ומיחדים שמך בכל יום תמיד, ואומרים פעמים באהבה:
שמע ׀ ישראל, יי ׀ אלהינו, יי ׀ אחד.
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
ואהבת את יי ׀ אלהיך, בכל ׀ לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך. והיו הדברים האלה, אשר ׀ אנכי מצוך היום, על ׀ לבבך. ושננתם לבניך, ודברת בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך, ובקומך. וקשרתם לאות ׀ על ידך, והיו לטטפת בין ׀ עיניך. וכתבתם ׀ על מזזות ביתך ובשעריך.
אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם, אתה הוא בעולם הזה, ואתה הוא לעולם הבא. קדש את שמך על מקדישי שמך, וקדש את שמך בעולמך, ובישועתך תרים ותגביה קרננו למעלה, והושיענו בקרוב למען שמך. ברוך המקדש שמו ברבים.
אתה הוא יי אלהינו, בשמים ובארץ ובשמי השמים העליונים. אמת, אתה הוא ראשון, ואתה הוא אחרון, ומבלעדיך אין אלהים. קבץ נפוצות קויך מארבע כנפות הארץ. יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלהים לבדך, עליון לכל ממלכות הארץ. אתה עשית את השמים ואת הארץ, את הים, ואת כל אשר בם. ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים, שיאמר לך, מה תעשה ומה תפעל. אבינו שבשמים, חי וקים, עשה עמנו צדקה וחסד בעבור שמך הגדול הגבור והנורא שנקרא עלינו, וקים לנו יי אלהינו את הדבר שהבטחתנו על ידי צפניה חוזך, כאמור: בעת ההיא אביא אתכם, ובעת קבצי אתכם, כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ, בשובי את שבותיכם לעיניכם, אמר יי.
וידבר יי אל משה לאמר. ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה, ונתת אתו בין אהל מועד ובין המזבח, ונתת שמה מים. ורחצו אהרן ובניו ממנו, את ידיהם ואת רגליהם. בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו, או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה ליי. ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו, והיתה להם חק עולם, לו ולזרעו לדרתם.
וידבר יי אל משה לאמר. צו את אהרן ואת בניו לאמר, זאת תורת העלה, הוא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר, ואש המזבח תוקד בו. ולבש הכהן מדו בד, ומכנסי בד ילבש על בשרו, והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח, ושמו אצל המזבח. ופשט את בגדיו, ולבש בגדים אחרים, והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה, אל מקום טהור. והאש על המזבח תוקד בו, לא תכבה, ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר, וערך עליה העלה, והקטיר עליה חלבי השלמים. אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה.
ברוב מקומות א”א תפלה זו בשבת ויו”ט
יהי רצון מלפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו, שתרחם עלינו ותמחל לנו על כל חטאתינו, ותכפר לנו על כל עונותינו, ותסלח לנו על כל פשעינו, ושיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ונקריב לפניך קרבן התמיד שיכפר בעדנו, כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך, מפי כבודך, כאמור:
וידבר יי אל משה לאמר. צו את בני ישראל ואמרת אלהם, את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי, תשמרו להקריב לי במועדו. ואמרת להם, זה האשה אשר תקריבו ליי, כבשים בני שנה תמימם, שנים ליום, עלה תמיד. את הכבש אחד תעשה בבקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ועשירית האיפה סלת למנחה, בלולה בשמן כתית רביעת ההין. עלת תמיד, העשיה בהר סיני, לריח ניחח אשה ליי. ונסכו רביעת ההין לכבש האחד, בקדש הסך נסך שכר ליי. ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, כמנחת הבקר וכנסכו תעשה, אשה ריח ניחח ליי.
ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני יי, וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב.
ברוב מקומות א”א תפלה זו בשבת ויו”ט
יהי רצון מלפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו, שתהא אמירה זו חשובה ומקבלת ומרצה לפניך, כאלו הקרבנו קרבן התמיד במועדו ובמקומו וכהלכתו.
אתה הוא יי אלהינו, שהקטירו אבותינו לפניך את קטרת הסמים בזמן שבית המקדש היה קים, כאשר צוית אותם על ידי משה נביאך, ככתוב בתורתך:
ויאמר יי אל משה, קח לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה, סמים ולבנה זכה, בד בבד יהיה. ועשית אתה קטרת, רקח, מעשה רוקח, ממלח, טהור, קדש. ושחקת ממנה הדק, ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שמה, קדש קדשים תהיה לכם. ונאמר: והקטיר עליו אהרן קטרת סמים, בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה. ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה, קטרת תמיד לפני יי לדרתיכם.
תנו רבנן, פטום הקטרת כיצד. שלש מאות וששים ושמונה מנים היו בה. שלש מאות וששים וחמשה כמנין ימות החמה, מנה לכל יום, פרס בשחרית ופרס בין הערבים. ושלשה מנים יתרים, שמהם מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכפרים. ומחזירן למכתשת בערב יום הכפרים, ושוחקן יפה יפה כדי שתהא דקה מן הדקה. ואחד עשר סמנים היו בה, ואלו הן: (א) הצרי, (ב) והצפרן, (ג) החלבנה, (ד) והלבונה, משקל שבעים שבעים מנה. (ה) מור, (ו) וקציעה, (ז) שבלת נרד, (ח) וכרכם, משקל ששה עשר ששה עשר מנה. (ט) הקשט שנים עשר, (י) וקלופה שלשה, (יא) וקנמון תשעה. ברית כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא, ואם אין לו יין קפריסין, מביא חמר חורין עתיק, מלח סדומית רבע, מעלה עשן כל שהוא. רבי נתן הבבלי אומר, אף כפת הירדן כל שהוא. ואם נתן בה דבש, פסלה. ואם חסר אחת מכל סמניה, חיב מיתה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף. ברית כרשינה למה היא באה, כדי ליפות בה את הצפרן, כדי שתהא נאה. יין קפריסין למה הוא בא, כדי לשרות בו את הצפרן, כדי שתהא עזה. והלא מי רגלים יפין לה, אלא שאין מכניסין מי רגלים במקדש מפני הכבוד.
תניא, רבי נתן אומר, כשהוא שוחק, אומר: הדק היטב, היטב הדק, מפני שהקול יפה לבשמים. פטמה לחצאין, כשרה, לשליש ולרביע, לא שמענו. אמר רבי יהודה, זה הכלל, אם כמדתה, כשרה לחצאין, ואם חסר אחת מכל סמניה, חיב מיתה.
תניא, בר קפרא אומר, אחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של שירים לחצאין. ועוד תני בר קפרא, אלו היה נותן בה קורטוב של דבש, אין אדם יכול לעמד מפני ריחה. ולמה אין מערבין בה דבש, מפני שהתורה אמרה: כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה ליי.
ג’ פעמים: יי צבאות עמנו, משגב לנו אלהי יעקב, סלה.
ג’ פעמים: יי צבאות, אשרי אדם בטח בך.
ג’ פעמים: יי הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו.
אתה סתר לי, מצר תצרני, רני פלט תסובבני, סלה. וערבה ליי מנחת יהודה וירושלים, כימי עולם וכשנים קדמניות.
אביי הוה מסדר סדר המערכה משמא דגמרא ואלבא דאבא שאול: מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטרת, ומערכה שניה של קטרת קודמת לסדור שני גזרי עצים, וסדור שני גזרי עצים קודם לדשון מזבח הפנימי, ודשון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות, והטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד, ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות, והטבת שתי נרות קודמת לקטרת, וקטרת קודמת לאברים, ואברים למנחה, ומנחה לחבתין, וחבתין לנסכין, ונסכין למוספין, ומוספין לבזיכין, ובזיכין קודמין לתמיד של בין הערבים, שנאמר: וערך עליה העלה, והקטיר עליה חלבי השלמים. עליה השלם כל הקרבנות כלם.
אנא, בכח גדלת ימינך, תתיר צרורה. אב”ג ית”ץ
קבל רנת עמך, שגבנו, טהרנו, נורא. קר”ע שט”ן
נא גבור, דורשי יחודך, כבבת שמרם. נג”ד יכ”ש
ברכם, טהרם, רחמם, צדקתך תמיד גמלם. בט”ר צת”ג
חסין קדוש, ברוב טובך, נהל עדתך. חק”ב טנ”ע
יחיד גאה, לעמך פנה, זוכרי קדשתך. יג”ל פז”ק
שועתנו קבל, ושמע צעקתנו, יודע תעלמות. שק”ו צי”ת
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
ברוב מקומות א”א תפלה זו בשבת ויו”ט
רבון העולמים, אתה צויתנו להקריב קרבן התמיד במועדו, ולהיות כהנים בעבודתם, ולוים בדוכנם, וישראל במעמדם. ועתה בעונותינו חרב בית המקדש ובטל התמיד, ואין לנו לא כהן בעבודתו, ולא לוי בדוכנו, ולא ישראל במעמדו. ואתה אמרת: ונשלמה פרים שפתינו. לכן יהי רצון מלפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו, שיהא שיח שפתותינו חשוב ומקבל ומרצה לפניך, כאלו הקרבנו קרבן התמיד במועדו, ועמדנו על מעמדו.
בשבת י”א:
וביום השבת, שני כבשים בני שנה תמימם, ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן, ונסכו. עלת שבת בשבתו, על עלת התמיד ונסכה.
בראש חודש י”א:
ובראשי חדשיכם תקריבו עלה ליי, פרים בני בקר שנים, ואיל אחד, כבשים בני שנה שבעה, תמימם. ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לפר האחד, ושני עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד. ועשרון עשרון סלת מנחה בלולה בשמן לכבש האחד, עלה ריח ניחח אשה ליי. ונסכיהם, חצי ההין יהיה לפר ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבש יין, זאת עלת חדש בחדשו לחדשי השנה. ושעיר עזים אחד לחטאת ליי, על עלת התמיד יעשה ונסכו.
[א] איזהו מקומן של זבחים. קדשי קדשים שחיטתן בצפון. פר ושעיר של יום הכפורים, שחיטתן בצפון, וקבול דמן בכלי שרת בצפון. ודמן טעון הזיה על בין הבדים, ועל הפרכת, ועל מזבח הזהב. מתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, אם לא נתן, לא עכב.
[ב] פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים, שחיטתן בצפון, וקבול דמן בכלי שרת בצפון. ודמן טעון הזיה על הפרכת ועל מזבח הזהב. מתנה אחת מהן מעכבת. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, אם לא נתן, לא עכב. אלו ואלו נשרפין בבית הדשן.
[ג] חטאת הצבור והיחיד, אלו הן חטאת הצבור: שעירי ראשי חדשים ושל מועדות, שחיטתן בצפון, וקבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות. כיצד, עלה בכבש, ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית .שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי. ונאכלין לפנים מן הקלעים, לזכרי כהנה, בכל מאכל, ליום ולילה, עד חצות.
יש נוהגין לומר “יהי רצון” כאן ולהלן [ובשבת וביו”ט אין אומרים אותם]]
יהי רצון מלפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו, אם נתחיבתי חטאת, שתהא אמירה זו מרצה לפניך כאלו הקרבתי חטאת.
[ד] העולה, קדש קדשים. שחיטתה בצפון, וקבול דמה בכלי שרת בצפון. ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע, וטעונה הפשט ונתוח, וכליל לאשים.
יהי רצון, כאלו הקרבתי עולה.
[ה] זבחי שלמי צבור ואשמות, אלו הן אשמות: אשם גזלות, אשם מעילות, אשם שפחה חרופה, אשם נזיר, אשם מצורע, אשם תלוי, שחיטתן בצפון, וקבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע. ונאכלין לפנים מן הקלעים, לזכרי כהנה, בכל מאכל, ליום ולילה, עד חצות.
יהי רצון מלפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו, אם נתחיבתי אשם, שתהא אמירה זו מרצה לפניך כאלו הקרבתי אשם.
[ו] התודה ואיל נזיר, קדשים קלים. שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע. ונאכלין בכל העיר, לכל אדם, בכל מאכל, ליום ולילה, עד חצות. המורם מהם כיוצא בהם, אלא שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם.
“יהי רצון” זה אין אומרים בשבת וביו”ט, בערב פסח, בחול המועד פסח ובערב יום כפור
יהי רצון, כאלו הקרבתי תודה.
[ז] שלמים, קדשים קלים. שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע, ונאכלין בכל העיר, לכל אדם, בכל מאכל, לשני ימים ולילה אחד. המורם מהם כיוצא בהם, אלא שהמורם נאכל לכהנים, לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם.
יהי רצון, כאלו הקרבתי שלמים.
[ח] הבכור והמעשר והפסח, קדשים קלים. שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון מתנה אחת, ובלבד שיתן כנגד היסוד. שנה באכילתן, הבכור נאכל לכהנים, והמעשר לכל אדם, ונאכלין בכל העיר, בכל מאכל, לשני ימים ולילה אחד. הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצות, ואינו נאכל אלא למנויו, ואינו נאכל אלא צלי.
רבי ישמעאל אומר, בשלש עשרה מדות התורה נדרשת בהן: (א) מקל וחמר. (ב) ומגזרה שוה. (ג) מבנין אב מכתוב אחד, ומבנין אב משני כתובים. (ד) מכלל ופרט. (ה) ומפרט וכלל. (ו) כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. (ז) מכלל שהוא צריך לפרט, ומפרט שהוא צריך לכלל. (ח) כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כלו יצא. (ט) כל דבר שהיה בכלל, ויצא לטעון טען אחד שהוא כענינו, יצא להקל ולא להחמיר. (י) כל דבר שהיה בכלל, ויצא לטעון טען אחר שלא כענינו, יצא להקל ולהחמיר. (יא) כל דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר החדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו, עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. (יב) דבר הלמד מענינו, ודבר הלמד מסופו. (יג) וכן (נ”א וכאן) שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם.
יהי רצון מלפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך. ושם נעבדך ביראה, כימי עולם וכשנים קדמוניות.
קדיש דרבנן
יתגדל ויתקדש שמה רבא. בעלמא די ברא כרעותה, וימליך מלכותה, ויצמח פרקנה ויקרב משיחה. בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן:
יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקדשא בריך הוא, לעלא מן כל (בעשי”ת לעלא ולעלא מכל) ברכתא ושירתא תשבחתא ונחמתא, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן.
על ישראל ועל רבנן, ועל תלמידיהון ועל כל תלמידי תלמידיהון, ועל כל מאן דעסקין באוריתא, די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר. יהא להון ולכון שלמא רבא, חנא וחסדא ורחמין, וחיין אריכין, ומזוני רויחי, ופרקנא, מן קדם אבוהון די בשמיא וארעא, ואמרו אמן.
יהא שלמא רבא מן שמיא, וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן.
עשה שלום (בעשי”ת יש אומרים: השלום) במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואמרו אמן:
תפלת שחרית
יש אומרים “מזמור לדוד” או “ידיד נפש”
מזמור לדוד, יי, מי יגור באהלך, מי ישכן בהר קדשך. הולך תמים ופעל צדק, ודבר אמת בלבבו. לא רגל על לשנו, לא עשה לרעהו רעה, וחרפה לא נשא על קרבו. נבזה בעיניו נמאס, ואת יראי יי יכבד, נשבע להרע ולא ימר. כספו לא נתן בנשך, ושחד על נקי לא לקח, עשה אלה לא ימוט לעולם.
ידיד נפש אב הרחמן, משך עבדך אל רצונך.
ירוץ עבדך כמו איל, ישתחוה אל מול הדרך.
יערב לו ידידותיך, מנפת צוף וכל טעם.
הדור נאה זיו העולם, נפשי חולת אהבתך.
אנא אל נא רפא נא לה, בהראות לה נעם זיוך.
אז תתחזק ותתרפא, והיתה לה שמחת עולם.
ותיק יהמו נא רחמיך, וחוסה נא על בן אהובך.
כי זה כמה נכסף נכספתי, לראות מהרה בתפארת עזך.
אלה חמדה לבי, וחוסה נא ואל תתעלם.
הגלה נא ופרש, חביבי, עלי את סכת שלומך.
תאיר ארץ מכבודך, נגילה ונשמחה בך.
מהר אהב כי בא מועד, וחננו כימי עולם.
הודו ליי קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילתיו. שירו לו, זמרו לו, שיחו בכל נפלאתיו. התהללו בשם קדשו, ישמח לב מבקשי יי. דרשו יי ועזו, בקשו פניו תמיד. זכרו נפלאתיו אשר עשה, מפתיו ומשפטי פיהו. זרע ישראל עבדו, בני יעקב בחיריו. הוא יי אלהינו, בכל הארץ משפטיו. זכרו לעולם בריתו, דבר צוה לאלף דור. אשר כרת את אברהם, ושבועתו ליצחק. ויעמידה ליעקב לחק, לישראל ברית עולם. לאמר, לך אתן ארץ כנען, חבל נחלתכם. בהיותכם מתי מספר, כמעט וגרים בה. ויתהלכו מגוי אל גוי, ומממלכה אל עם אחר. לא הניח לאיש לעשקם, ויוכח עליהם מלכים. אל תגעו במשיחי, ובנביאי אל תרעו. שירו ליי כל הארץ, בשרו מיום אל יום ישועתו. ספרו בגוים את כבודו, בכל העמים נפלאתיו. כי גדול יי ומהלל מאד, ונורא הוא על כל אלהים. כי כל אלהי העמים אלילים. ויי שמים עשה. הוד והדר לפניו, עז וחדוה במקמו. הבו ליי משפחות עמים, הבו ליי כבוד ועז. הבו ליי כבוד שמו, שאו מנחה ובאו לפניו, השתחוו ליי בהדרת קדש. חילו מלפניו כל הארץ, אף תכון תבל בל תמוט. ישמחו השמים ותגל הארץ, ויאמרו בגוים, יי מלך. ירעם הים ומלואו, יעלץ השדה וכל אשר בו. אז ירננו עצי היער, מלפני יי, כי בא לשפוט את הארץ. הודו ליי כי טוב, כי לעולם חסדו. ואמרו הושיענו אלהי ישענו, וקבצנו והצילנו מן הגוים, להדות לשם קדשך, להשתבח בתהלתך. ברוך יי אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ויאמרו כל העם, אמן, והלל ליי. רוממו יי אלהינו, והשתחוו להדום רגליו, קדוש הוא. רוממו יי אלהינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש יי אלהינו. והוא רחום, יכפר עון, ולא ישחית, והרבה להשיב אפו, ולא יעיר כל חמתו. אתה יי, לא תכלא רחמיך ממני, חסדך ואמתך תמיד יצרוני. זכר רחמיך יי וחסדיך, כי מעולם המה. תנו עז לאלהים, על ישראל גאותו, ועזו בשחקים. נורא אלהים ממקדשיך, אל ישראל, הוא נותן עז ותעצמות לעם, ברוך אלהים. אל נקמות יי, אל נקמות הופיע. הנשא שפט הארץ, השב גמול על גאים. ליי הישועה, על עמך ברכתך סלה. יי צבאות עמנו, משגב לנו אלהי יעקב סלה. יי צבאות, אשרי אדם בטח בך. יי הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו. הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד העולם. נפשנו חכתה ליי, עזרנו ומגננו הוא. כי בו ישמח לבנו, כי בשם קדשו בטחנו. יהי חסדך יי עלינו, כאשר יחלנו לך. הראנו יי חסדך, וישעך תתן לנו. קומה עזרתה לנו, ופדנו למען חסדך. אנכי יי אלהיך, המעלך מארץ מצרים, הרחב פיך ואמלאהו. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שיי אלהיו. ואני בחסדך בטחתי, יגל לבי בישועתך, אשירה ליי, כי גמל עלי.
מזמור שיר חנכת הבית לדוד. ארוממך יי כי דליתני, ולא שמחת איבי לי. יי אלהי, שועתי אליך ותרפאני. יי העלית מן שאול נפשי, חייתני מירדי בור. זמרו ליי חסידיו, והודו לזכר קדשו. כי רגע באפו, חיים ברצונו, בערב ילין בכי, ולבקר רנה. ואני אמרתי בשלוי, בל אמוט לעולם. יי ברצונך העמדתה להררי עז, הסתרת פניך, הייתי נבהל. אליך יי אקרא, ואל אדני אתחנן. מה בצע בדמי, ברדתי אל שחת, היודך עפר, היגיד אמתך. שמע יי וחנני, יי היה עזר לי. הפכת מספדי למחול לי, פתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידם, יי אלהי לעולם אודך.
יי מלך, יי מלך, יי ימלך לעלם ועד. יי מלך, יי מלך, יי ימלך לעלם ועד. והיה יי למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה יי אחד ושמו אחד.
הושיענו יי אלהינו, וקבצנו מן הגוים, להודות לשם קדשך, להשתבח בתהלתך. ברוך יי אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ואמר כל העם אמן, הללויה. כל הנשמה תהלל יה, הללויה.
למנצח בנגינות מזמור שיר. אלהים יחננו ויברכנו, יאר פניו אתנו סלה. לדעת בארץ דרכך, בכל גוים ישועתך. יודוך עמים, אלהים, יודוך עמים כלם. ישמחו וירננו לאמים, כי תשפוט עמים מישור, ולאמים בארץ תנחם סלה. יודוך עמים, אלהים, יודוך עמים כלם. ארץ נתנה יבולה, יברכנו אלהים אלהינו. יברכנו אלהים, וייראו אותו כל אפסי ארץ.
הריני מזמן את פי להודות ולהלל ולשבח את בוראי. לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה, על ידי ההוא טמיר ונעלם, בשם כל ישראל.
ברוך שאמר והיה העולם, ברוך הוא, ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקים, ברוך עשה בראשית, ברוך מרחם על הארץ, ברוך מרחם על הבריות, ברוך משלם שכר טוב ליראיו, ברוך חי לעד וקים לנצח, ברוך פודה ומציל, ברוך שמו. ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, האל אב הרחמן, המהלל בפה עמו, משבח ומפאר בלשון חסידיו ועבדיו, ובשירי דוד עבדך. נהללך יי אלהינו בשבחות ובזמירות, ונגדלך ונשבחך ונפארך ונמליכך, ונזכיר שמך, מלכנו אלהינו, יחיד, חי העולמים, מלך משבח ומפאר עדי עד שמו הגדול. ברוך אתה יי, מלך מהלל בתשבחות.
אין אומרים מזמור לתודה בערב יום כפור, ולא בערב פסח, ולא בחול המועד פסח
מזמור לתודה, הריעו ליי כל הארץ. עבדו את יי בשמחה, באו לפניו ברננה. דעו כי יי הוא אלהים, הוא עשנו, ולו אנחנו, עמו וצאן מרעיתו. באו שעריו בתודה, חצרתיו בתהלה, הודו לו ברכו שמו. כי טוב יי, לעולם חסדו, ועד דר ודר אמונתו.
יהי כבוד יי לעולם, ישמח יי במעשיו. יהי שם יי מברך, מעתה ועד עולם. ממזרח שמש עד מבואו, מהלל שם יי. רם על כל גוים יי, על השמים כבודו. יי שמך לעולם, יי זכרך לדר ודר. יי בשמים הכין כסאו, ומלכותו בכל משלה. ישמחו השמים ותגל הארץ, ויאמרו בגוים, יי מלך. יי מלך, יי מלך, יי ימלך לעלם ועד. יי מלך עולם ועד, אבדו גוים מארצו. יי הפיר עצת גוים, הניא מחשבות עמים. רבות מחשבות בלב איש, ועצת יי היא תקום. עצת יי לעולם תעמד, מחשבות לבו לדר ודר. כי הוא אמר ויהי, הוא צוה ויעמד. כי בחר יי בציון, אוה למושב לו. כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגלתו. כי לא יטש יי עמו, ונחלתו לא יעזב. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית, והרבה להשיב אפו, ולא יעיר כל חמתו. יי הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו.
אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שיי אלהיו. תהלה לדוד, ארוממך אלוהי המלך, ואברכה שמך לעולם ועד. בכל יום אברכך, ואהללה שמך לעולם ועד. גדול יי ומהלל מאד, ולגדלתו אין חקר. דור לדור ישבח מעשיך, וגבורתיך יגידו. הדר כבוד הודך, ודברי נפלאתיך אשיחה. ועזוז נוראותיך יאמרו, וגדלתך אספרנה. זכר רב טובך יביעו, וצדקתך ירננו. חנון ורחום יי, ארך אפים וגדל חסד. טוב יי לכל, ורחמיו על כל מעשיו. יודוך יי כל מעשיך, וחסידיך יברכוכה. כבוד מלכותך יאמרו, וגבורתך ידברו. להודיע לבני האדם גבורתיו, וכבוד הדר מלכותו. מלכותך מלכות כל עולמים, וממשלתך בכל דר ודר. סומך יי לכל הנפלים, וזוקף לכל הכפופים. עיני כל אליך ישברו, ואתה נותן להם את אכלם בעתו. פותח את ידך, ומשביע לכל חי רצון. צדיק יי בכל דרכיו, וחסיד בכל מעשיו. קרוב יי לכל קראיו, לכל אשר יקראהו באמת. רצון יראיו יעשה, ואת שועתם ישמע ויושיעם. שומר יי את כל אהביו, ואת כל הרשעים ישמיד. תהלת יי ידבר פי, ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד. ואנחנו נברך יה, מעתה ועד עולם, הללויה.
הללויה, הללי נפשי את יי. אהללה יי בחיי, אזמרה לאלהי בעודי. אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה. תצא רוחו ישב לאדמתו, ביום ההוא אבדו עשתנותיו. אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על יי אלהיו. עשה שמים וארץ, את הים ואת כל אשר בם, השמר אמת לעולם. עשה משפט לעשוקים, נתן לחם לרעבים, יי מתיר אסורים. יי פקח עורים, יי זקף כפופים, יי אהב צדיקים. יי שמר את גרים, יתום ואלמנה יעודד, ודרך רשעים יעות. ימלך יי לעולם, אלהיך ציון, לדר ודר, הללויה.
הללויה, כי טוב זמרה אלהינו, כי נעים, נאוה תהלה. בונה ירושלים יי, נדחי ישראל יכנס. הרופא לשבורי לב, ומחבש לעצבותם. מונה מספר לכוכבים, לכלם שמות יקרא. גדול אדונינו ורב כח, לתבונתו אין מספר. מעודד ענוים יי, משפיל רשעים עדי ארץ. ענו ליי בתודה, זמרו לאלהינו בכנור. המכסה שמים בעבים, המכין לארץ מטר, המצמיח הרים חציר. נותן לבהמה לחמה, לבני ערב אשר יקראו. לא בגבורת הסוס יחפץ, לא בשוקי האיש ירצה. רוצה יי את יראיו, את המיחלים לחסדו. שבחי ירושלים את יי, הללי אלהיך ציון. כי חזק בריחי שעריך, ברך בניך בקרבך. השם גבולך שלום, חלב חטים ישביעך. השלח אמרתו ארץ, עד מהרה ירוץ דברו. הנתן שלג כצמר, כפור כאפר יפזר. משליך קרחו כפתים, לפני קרתו מי יעמוד. ישלח דברו וימסם, ישב רוחו יזלו מים. מגיד דבריו ליעקב, חקיו ומשפטיו לישראל. לא עשה כן לכל גוי, ומשפטים בל ידעום, הללויה.
הללויה, הללו את יי מן השמים, הללוהו במרומים. הללוהו כל מלאכיו, הללוהו כל צבאיו. הללוהו שמש וירח, הללוהו כל כוכבי אור. הללוהו שמי השמים, והמים אשר מעל השמים. יהללו את שם יי, כי הוא צוה ונבראו. ויעמידם לעד לעולם, חק נתן ולא יעבור. הללו את יי מן הארץ, תנינים וכל תהמות. אש וברד שלג וקיטור, רוח סערה עשה דברו. ההרים וכל גבעות, עץ פרי וכל ארזים. החיה וכל בהמה, רמש וצפור כנף. מלכי ארץ וכל לאמים, שרים וכל שפטי ארץ. בחורים וגם בתולות, זקנים עם נערים. יהללו את שם יי, כי נשגב שמו לבדו, הודו על ארץ ושמים. וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו, לבני ישראל עם קרבו, הללויה.
הללויה, שירו ליי שיר חדש, תהלתו בקהל חסידים. ישמח ישראל בעשיו, בני ציון יגילו במלכם. יהללו שמו במחול, בתף וכנור יזמרו לו. כי רוצה יי בעמו, יפאר ענוים בישועה. יעלזו חסידים בכבוד, ירננו על משכבותם. רוממות אל בגרונם, וחרב פיפיות בידם. לעשות נקמה בגוים, תוכחות בלאמים. לאסר מלכיהם בזקים, ונכבדיהם בכבלי ברזל. לעשות בהם משפט כתוב, הדר הוא לכל חסידיו, הללויה.
הללויה, הללו אל בקדשו, הללוהו ברקיע עזו. הללוהו בגבורתיו, הללוהו כרב גדלו. הללוהו בתקע שופר, הללוהו בנבל וכנור. הללוהו בתף ומחול, הללוהו במנים ועגב. הללוהו בצלצלי שמע, הללוהו בצלצלי תרועה. כל הנשמה תהלל יה הללויה. כל הנשמה תהלל יה הללויה.
ברוך יי לעולם, אמן ואמן. ברוך יי מציון, שכן ירושלים, הללויה. ברוך יי אלהים אלהי ישראל, עשה נפלאות לבדו. וברוך שם כבודו לעולם, וימלא כבודו את כל הארץ, אמן ואמן.
ויברך דויד את יי, לעיני כל הקהל, ויאמר דויד, ברוך אתה יי אלהי ישראל אבינו, מעולם ועד עולם. לך יי הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך יי הממלכה, והמתנשא לכל לראש. והעשר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל, ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך. ויברכו שם כבדך, ומרומם על כל ברכה ותהלה. אתה הוא יי לבדך, אתה עשית את השמים, שמי השמים, וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, ואתה מחיה את כלם, וצבא השמים לך משתחוים. אתה הוא יי האלהים, אשר בחרת באברם, והוצאתו מאור כשדים, ושמת שמו אברהם. ומצאת את לבבו נאמן לפניך –
וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני, החתי, האמרי, והפרזי, והיבוסי, והגרגשי, לתת לזרעו, ותקם את דבריך, כי צדיק אתה. ותרא את עני אבתינו במצרים, ואת זעקתם שמעת על ים סוף. ותתן אתת ומפתים בפרעה, ובכל עבדיו, ובכל עם ארצו, כי ידעת כי הזידו עליהם, ותעש לך שם כהיום הזה. והים בקעת לפניהם, ויעברו בתוך הים ביבשה, ואת רדפיהם השלכת במצולת כמו אבן במים עזים.
ויושע יי ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה יי במצרים וייראו העם את יי, ויאמינו ביי ובמשה עבדו.
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליי, ויאמרו לאמר, אשירה ליי כי גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים. עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, זה אלי ואנוהו, אלהי אבי וארממנהו. יי איש מלחמה, יי שמו. מרכבת פרעה וחילו ירה בים, ומבחר שלשיו טבעו בים סוף. תהמת יכסימו, ירדו במצולת כמו אבן. ימינך יי נאדרי בכח, ימינך יי תרעץ אויב. וברב גאונך תהרס קמיך, תשלח חרנך יאכלמו כקש. וברוח אפיך נערמו מים, נצבו כמו נד נזלים, קפאו תהמת בלב ים. אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל, תמלאמו נפשי, אריק חרבי, תורישמו ידי. נשפת ברוחך כסמו ים, צללו כעופרת במים אדירים. מי כמכה באלם יי, מי כמכה נאדר בקדש, נורא תהלת, עשה פלא. נטית ימינך, תבלעמו ארץ. נחית בחסדך עם זו גאלת, נהלת בעזך אל נוה קדשך. שמעו עמים ירגזון, חיל אחז ישבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמגו כל ישבי כנען. תפל עליהם אימתה ופחד, בגדל זרועך ידמו כאבן, עד יעבר עמך יי, עד יעבר עם זו קנית. תבאמו ותטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת יי, מקדש, אדני, כוננו ידיך. יי ׀ ימלך לעלם ועד. יי ימלך לעלם ועד. יי מלכותה קאם לעלם ולעלמי עלמיא. כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים, וישב יי עלהם את מי הים, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. כי ליי המלוכה, ומשל בגוים. ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו, והיתה ליי המלוכה. והיה יי למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה יי אחד ושמו אחד. (ובתורתך כתוב לאמר: שמע ישראל, יי אלהינו, יי אחד.)
ישתבח שמך לעד מלכנו, האל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ. כי לך נאה, יי אלהינו ואלהי אבותינו, שיר ושבחה, הלל וזמרה, עז וממשלה, נצח, גדלה וגבורה, תהלה ותפארת, קדשה ומלכות, ברכות והודאות לשמך הגדול והקדוש, ומעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה יי, אל מלך גדול ומהלל בתשבחות, אל ההודאות, אדון הנפלאות, בורא כל הנשמות, רבון כל המעשים, הבוחר בשירי זמרה, מלך יחיד אל חי העולמים.
בעשי”ת:
שיר המעלות, ממעמקים קראתיך יי. אדני שמעה בקולי, תהיינה אזניך קשבות, לקול תחנוני. אם עונות תשמר יה, אדני, מי יעמד. כי עמך הסליחה, למען תורא. קויתי יי קותה נפשי, ולדברו הוחלתי. נפשי ליי, משמרים לבקר, שמרים לבקר. יחל ישראל אל יי, כי עם יי החסד, והרבה עמו פדות. והוא יפדה את ישראל, מכל עונותיו.
ש”ץ
יתגדל ויתקדש שמה רבא. בעלמא די ברא כרעותה, וימליך מלכותה, ויצמח פרקנה ויקרב משיחה. בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן:
יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקדשא בריך הוא, לעלא מן כל (בעשי”ת לעלא ולעלא מכל) ברכתא ושירתא תשבחתא ונחמתא, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן.
ש”ץ ברכו את יי המברך.
קהל וש”ץ ברוך יי המברך לעולם ועד.
ברוך אתה יי, אלהינו מלך העולם, יוצר אור, ובורא חשך, עשה שלום ובורא את הכל.
המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. מה רבו מעשיך יי, כלם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנינך. המלך המרומם לבדו מאז, המשבח והמפאר והמתנשא מימות עולם. אלהי עולם, ברחמיך הרבים רחם עלינו, אדון עזנו צור משגבנו, מגן ישענו משגב בעדנו. אל ברוך גדול דעה, הכין ופעל זהרי חמה, טוב יצר כבוד לשמו, מאורות נתן סביבות עזו, פנות צבאיו קדושים, רוממי שדי, תמיד מספרים כבוד אל וקדשתו. תתברך יי אלהינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, על כל שבח מעשה ידיך, ועל מאורי אור שיצרת, המה יפארוך סלה.
תתברך לנצח צורנו מלכנו וגאלנו, בורא קדושים. ישתבח שמך לעד מלכנו, יוצר משרתים, ואשר משרתיו כלם עומדים ברום עולם, ומשמיעים ביראה יחד בקול, דברי אלהים חיים ומלך עולם. כלם אהובים, כלם ברורים, כלם גבורים, כלם קדושים, וכלם עשים באימה וביראה רצון קוניהם. וכלם פותחים את פיהם בקדשה ובטהרה, בשירה ובזמרה, ומברכין ומשבחין, ומפארין ומעריצין, ומקדישין וממליכין:
את שם האל, המלך הגדול, הגבור והנורא, קדוש הוא. וכלם מקבלים עליהם על מלכות שמים זה מזה, ונותנים באהבה רשות זה לזה, להקדיש ליוצרם בנחת רוח, בשפה ברורה ובנעימה, קדשה כלם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה:
קדוש, קדוש, קדוש, יי צבאות, מלא כל הארץ כבודו.
והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים לעמת שרפים, לעמתם משבחים ואומרים:
ברוך כבוד יי ממקומו.
לאל ברוך נעימות יתנו, למלך אל חי וקים זמרות יאמרו ותשבחות ישמיעו, כי הוא לבדו מרום וקדוש, פועל גבורות, עשה חדשות, בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהלות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כאמור: לעשה אורים גדלים, כי לעולם חסדו. (והתקין מאורות משמח עולמו אשר ברא.) אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כלנו במהרה לאורו. ברוך אתה יי, יוצר המאורות.
אהבת עולם אהבתנו, יי אלהינו, חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו. אבינו מלכנו, בעבור שמך הגדול, ובעבור אבותינו שבטחו בך, ותלמדם חקי חיים, לעשות רצונך בלבב שלם, כן תחננו ותלמדנו. אבינו, אב הרחמן, המרחם, רחם עלינו, ותן בלבנו בינה, להבין ולהשכיל, לשמע, ללמוד וללמד, לשמר ולעשות ולקים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה. והאר עינינו בתורתך, ודבק לבנו במצותיך, ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, למען לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד. כי בשם קדשך הגדול הגבור והנורא בטחנו, נגילה ונשמחה בישועתך. ורחמיך יי אלהינו, וחסדיך הרבים, אל יעזבונו נצח סלה ועד. מהר והבא עלינו ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות (כל) הארץ, ושבור על הגוים מעל צוארנו, ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו. כי אל פועל ישועות אתה, ובנו בחרת מכל עם ולשון. וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלה באמת באהבה, להודות לך וליחדך באהבה, ולאהבה את שמך. ברוך אתה יי, הבוחר בעמו ישראל באהבה.
(יחיד אומר: אל מלך נאמן.)
שמע ׀ ישראל, יי ׀ אלהינו, יי ׀ אחד.
ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
ואהבת את יי ׀ אלהיך, בכל ׀ לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך. והיו הדברים האלה, אשר ׀ אנכי מצוך היום, על ׀ לבבך. ושננתם לבניך, ודברת בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך, ובקומך. וקשרתם לאות ׀ על ידך, והיו לטטפת בין ׀ עיניך. וכתבתם ׀ על מזזות ביתך ובשעריך.
והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, אשר ׀ אנכי מצוה ׀ אתכם היום, לאהבה את יי ׀ אלהיכם ולעבדו, בכל ׀ לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ׀ ארצכם בעתו, יורה ומלקוש, ואספת דגנך ותירשך ויצהרך. ונתתי ׀ עשב ׀ בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת. השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם ׀ אלהים ׀ אחרים והשתחויתם להם. וחרה ׀ אף יי בכם, ועצר ׀ את השמים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה, ואבדתם ׀ מהרה מעל הארץ הטבה ׀ אשר ׀ יי נתן לכם. ושמתם ׀ את דברי ׀ אלה על ׀ לבבכם ועל נפשכם, וקשרתם ׀ אתם לאות ׀ על ידכם, והיו לטוטפת בין ׀ עיניכם. ולמדתם ׀ אתם ׀ את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך, ובקומך. וכתבתם ׀ על מזוזות ביתך ובשעריך. למען ׀ ירבו ׀ ימיכם וימי בניכם ׀ על האדמה ׀ אשר נשבע ׀ יי לאבתיכם לתת להם, כימי השמים ׀ על הארץ.
ויאמר ׀ יי ׀ אל משה לאמר. דבר ׀ אל בני ׀ ישראל ואמרת אלהם, ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם, ונתנו ׀ על ציצת הכנף פתיל תכלת. והיה לכם לציצת, וראיתם ׀ אתו וזכרתם ׀ את כל מצות ׀ יי, ועשיתם ׀ אתם, ולא תתורו ׀ אחרי לבבכם ואחרי ׀ עיניכם, אשר אתם זנים ׀ אחריהם. למען תזכרו ועשיתם ׀ את כל מצותי, והייתם קדשים לאלהיכם. אני יי ׀ אלהיכם, אשר הוצאתי ׀ אתכם ׀ מארץ מצרים, להיות לכם לאלהים, אני ׀ יי ׀ אלהיכם.
אמת ויציב, ונכון וקים, וישר ונאמן, ואהוב וחביב, ונחמד ונעים, ונורא ואדיר, ומתקן ומקבל, וטוב ויפה הדבר הזה עלינו לעולם ועד. אמת אלהי עולם מלכנו, צור יעקב, מגן ישענו, לדר ודר הוא קים, ושמו קים, וכסאו נכון, ומלכותו ואמונתו לעד קימת. ודבריו חיים וקימים, נאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים. על אבותינו ועלינו, על בנינו ועל דורותינו, ועל כל דורות זרע ישראל עבדיך.
על הראשונים ועל האחרונים, דבר טוב וקים לעולם ועד, אמת ואמונה חק ולא יעבר. אמת שאתה הוא יי אלהינו ואלהי אבותינו, מלכנו מלך אבותינו, גאלנו גאל אבותינו, יוצרנו צור ישועתנו, פודנו ומצילנו מעולם הוא שמך, ואין לנו עוד אלהים זולתך, סלה.
עזרת אבותינו אתה הוא מעולם, מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור. ברום עולם מושבך, ומשפטיך וצדקתך עד אפסי ארץ. אמת, אשרי איש שישמע למצותיך, ותורתך ודברך ישים על לבו. אמת, אתה הוא אדון לעמך, ומלך גבור לריב ריבם לאבות ובנים. אמת, אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון, ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע. אמת, ממצרים גאלתנו, יי אלהינו, ומבית עבדים פדיתנו. כל בכוריהם הרגת, ובכורך ישראל גאלת, וים סוף להם בקעת, וזדים טבעת, וידידים העברת, ויכסו מים צריהם, אחד מהם לא נותר. על זאת שבחו אהובים ורוממו לאל, ונתנו ידידים זמרות שירות ותשבחות, ברכות והודאות, למלך אל חי וקים, רם ונשא, גדול ונורא, משפיל גאים עדי ארץ, ומגביה שפלים עדי מרום, מוציא אסירים, ופודה ענוים, ועוזר דלים, ועונה לעמו ישראל בעת שועם אליו.
תהלות לאל עליון גואלם, ברוך הוא ומברך. משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה, ואמרו כלם:
מי כמכה באלם יי, מי כמכה נאדר בקדש, נורא תהלת עשה פלא.
שירה חדשה שבחו גאולים לשמך הגדול על שפת הים, יחד כלם הודו והמליכו ואמרו:
יי ימלך לעולם ועד.
צור ישראל, קומה בעזרת ישראל, ופדה כנאמך יהודה וישראל. ונאמר: גאלנו יי צבאות שמו, קדוש ישראל. ברוך אתה יי, גאל ישראל.
אדני שפתי תפתח, ופי יגיד תהלתך.
ברוך אתה יי אלהינו ואלהי אבותינו, אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב, האל הגדול הגבור והנורא, אל עליון, גומל חסדים טובים, וקנה הכל, וזוכר חסדי אבות, ומביא גואל לבני בניהם, למען שמו באהבה.
בעשי”ת:
זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים, למענך אלהים חיים.
מלך עוזר ומושיע ומגן. ברוך אתה יי, מגן אברהם.
אתה גבור לעולם אדני, מחיה מתים אתה, רב להושיע.
בקיץ: מוריד הטל.
בחורף: משיב הרוח ומוריד הגשם.
מכלכל חיים בחסד, מחיה מתים ברחמים רבים, סומך נופלים, ורופא חולים, ומתיר אסורים, ומקים אמונתו לישני עפר, מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך, מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה.
בעשי”ת:
מי כמוך אב הרחמן, זוכר יצוריו לחיים ברחמים.
ונאמן אתה להחיות מתים. ברוך אתה יי, מחיה המתים.
קדושה
נקדישך ונעריצך, כנעם שיח סוד שרפי קדש, המשלשים לך קדשה, ככתוב על יד נביאך, וקרא זה אל זה ואמר:
קדוש, קדוש, קדוש, יי צבאות, מלא כל הארץ כבודו.
לעמתם משבחים ואומרים:
ברוך כבוד יי ממקומו.
ובדברי קדשך כתוב לאמר:
ימלך יי לעולם, אלהיך ציון, לדר ודר, הללויה.
אתה קדוש ושמך קדוש, וקדושים בכל יום יהללוך סלה. כי אל מלך גדול וקדוש אתה. ברוך אתה יי, האל הקדוש (בעשי”ת: המלך הקדוש).
אתה חונן לאדם דעת, ומלמד לאנוש בינה. חננו מאתך חכמה בינה ודעת. ברוך אתה יי, חונן הדעת.
השיבנו אבינו לתורתך, וקרבנו מלכנו לעבודתך, והחזירנו בתשובה שלמה לפניך. ברוך אתה יי, הרוצה בתשובה.
סלח לנו, אבינו, כי חטאנו, מחל לנו, מלכנו, כי פשענו, כי אל טוב וסלח אתה. ברוך אתה יי, חנון המרבה לסלח.
ראה נא בענינו, וריבה ריבנו, וגאלנו גאלה שלמה מהרה למען שמך, כי אל גואל חזק אתה. ברוך אתה יי, גואל ישראל.
(בתענית צבור מוסיף הש”ץ
עננו, יי, עננו, ביום צום תעניתנו, כי בצרה גדולה אנחנו. אל תפן אל רשענו, ואל תסתר פניך ממנו, ואל תתעלם מתחנתנו. היה נא קרוב לשועתנו, יהי נא חסדך לנחמנו, טרם נקרא אליך עננו, כדבר שנאמר: והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע. כי אתה, יי, העונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. ברוך אתה יי, העונה לעמו ישראל בעת צרה.)
רפאנו, יי, ונרפא, הושיענו ונושעה, כי תהלתנו אתה, והעלה רפואה שלמה לכל מכותינו. (או בגרסה אחרת: והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו ולכל מכותינו.) כי אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה. ברוך אתה יי, רופא חולי עמו ישראל.
ברך עלינו, יי אלהינו, את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה,
(בקיץ) ותן ברכה (בחרף) ותן טל ומטר לברכה
על פני האדמה, ושבענו מטובה, וברך שנתנו כשנים הטובות לברכה, כי אל טוב ומטיב אתה, ומברך השנים. ברוך אתה יי, מברך השנים.
תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גליותינו, וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ לארצנו. ברוך אתה יי, מקבץ נדחי עמו ישראל.
השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה, והסר ממנו יגון ואנחה, ומלוך עלינו מהרה אתה, יי, לבדך בחסד וברחמים, וצדקנו בצדק ובמשפט. ברוך אתה יי, מלך אוהב צדקה ומשפט (בעשי”ת המלך המשפט).
ולמלשינים אל תהי תקוה, וכל המינים כרגע יאבדו, וכל אויבי עמך מהרה יכרתו, והזדים מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכלם ותשפילם ותכניעם במהרה בימינו. ברוך אתה יי, שובר איבים ומכניע זדים.
על הצדיקים ועל החסידים ועל זקני שארית עמך בית ישראל, ועל פליטת בית סופריהם, ועל גרי הצדק ועלינו, יהמו נא רחמיך, יי אלהינו, ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת, ושים חלקנו עמהם, ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו, ועל חסדך הגדול באמת נשעננו. ברוך אתה יי, משען ומבטח לצדיקים.
ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכון בתוכה כאשר דברת, ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם, וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין. ברוך אתה יי, בונה ירושלים.
את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך, כי לישועתך קוינו כל היום (ומצפים לישועה). ברוך אתה יי, מצמיח קרן ישועה.
אב הרחמן, שמע קולנו, יי אלהינו, חוס ורחם עלינו, וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו, כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה, ומלפניך, מלכנו, ריקם אל תשיבנו, חננו ועננו ושמע תפלתנו. כי אתה שומע תפלת כל פה עמך ישראל ברחמים. ברוך אתה יי, שומע תפלה.
רצה, יי אלהינו, בעמך ישראל, ולתפלתם שעה, והשב את העבודה לדביר ביתך, ואשי ישראל, ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך.
(בראש חדש ובחול המועד אומרים כאן “יעלה ויבא”:
אלהינו ואלהי אבותינו, יעלה ויבא, ויגיע, ויראה, וירצה, וישמע, ויפקד, ויזכר זכרוננו ופקדוננו, וזכרון אבותינו, וזכרון משיח בן דוד עבדך, וזכרון ירושלים עיר קדשך, וזכרון כל עמך בית ישראל לפניך, לפליטה, לטובה, לחן ולחסד ולרחמים, לחיים (טובים) ולשלום, ביום
לראש חדש: ראש החדש הזה.
לפסח: חג המצות הזה.
לסכות: חג הסכות הזה.
זכרנו, יי אלהינו, בו לטובה, ופקדנו בו לברכה, והושיענו בו לחיים טובים. ובדבר ישועה ורחמים, חוס וחננו, ורחם עלינו והושיענו, כי אליך עינינו, כי אל מלך חנון ורחום אתה.)
ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוך אתה יי, המחזיר שכינתו לציון.
מודים אנחנו לך, שאתה הוא, יי אלהינו ואלהי אבותינו, לעולם ועד, צורנו צור חיינו, מגן ישענו, אתה הוא לדור ודור, נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך, ועל נשמותינו הפקודות לך, ועל נסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובקר וצהרים, הטוב, כי לא כלו רחמיך, והמרחם, כי לא תמו חסדיך, כי מעולם קוינו לך.
מודים דרבנן
מודים אנחנו לך, שאתה הוא יי אלהינו ואלהי אבותינו, אלהי כל בשר, יוצרנו, יוצר בראשית. ברכות והודאות לשמך הגדול והקדוש, על שהחייתנו וקימתנו. כן תחינו ותקימנו, ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך, לשמור חקיך ולעשות רצונך, ולעבדך בלבב שלם, על שאנחנו מודים לך. ברוך אל ההודאות.
(לחנכה ופורים:
ועל הנסים, ועל הפרקן, ועל הגבורות, ועל התשועות, ועל הנפלאות, ועל הנחמות, ועל המלחמות, שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
לחנכה:
בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול, חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך, ולהעבירם מחקי רצונך, ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופרקן כהיום הזה. ואחר כן באו בניך לדביר ביתך, ופנו את היכלך, וטהרו את מקדשך, והדליקו נרות בחצרות קדשך, וקבעו שמונת ימי חנכה אלו, להודות ולהלל לשמך הגדול.
לפורים:
בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה, כשעמד עליהם המן הרשע, בקש להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד, בשלושה עשר לחדש שנים עשר, הוא חדש אדר, ושללם לבוז. ואתה ברחמיך הרבים הפרת את עצתו, וקלקלת את מחשבתו, והשבות לו גמולו בראשו, ותלו אותו ואת בניו על העץ.)
ועל כלם יתברך ויתרומם ויתנשא שמך מלכנו תמיד לעולם ועד.
(בעשי”ת: וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך.)
וכל החיים יודוך סלה, ויהללו ויברכו את שמך הגדול באמת, לעולם כי טוב, האל ישועתנו ועזרתנו סלה, האל הטוב. ברוך אתה יי, הטוב שמך ולך נאה להודות.
(הש”ץ אומר: אלהינו ואלהי אבותינו, ברכנו בברכה המשלשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך, האמורה מפי אהרן ובניו כהנים, עם קדושך, כאמור.
יברכך יי וישמרך. (קהל-כן יהי רצון)
יאר יי פניו אליך ויחנך. (קהל-כן יהי רצון)
ישא יי פניו אליך וישם לך שלום. (קהל-כן יהי רצון))
שים שלום טובה וברכה, חיים, חן וחסד ורחמים, עלינו ועל כל ישראל עמך. ברכנו, אבינו, כלנו כאחד באור פניך, כי באור פניך נתת לנו, יי אלהינו, תורת חיים ואהבת חסד, וצדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום, וטוב יהיה בעיניך לברכנו ולברך את כל עמך ישראל בכל עת ובכל שעה בשלומך (ברוב עז ושלום).
(בעשי”ת: בספר חיים, ברכה ושלום, ופרנסה טובה, וגזרות טובות, ישועות ונחמות, נזכר ונכתב לפניך, אנחנו וכל עמך בית ישראל, לחיים טובים ולשלום.)
ברוך אתה יי, המברך את עמו ישראל בשלום.
יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, יי צורי וגאלי.
אלהי, נצור לשוני מרע, ושפתי מדבר מרמה, ולמקללי נפשי תדם, ונפשי כעפר לכל תהיה. פתח לבי בתורתך, ואחרי מצותיך תרדוף נפשי. וכל הקמים והחושבים עלי לרעה, מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם. יהי רצון מלפניך, יי אלהי ואלהי אבותי, שלא תעלה קנאת אדם עלי, ולא קנאתי על אחרים, ושלא אכעס היום, ושלא אכעיסך, ותצילני מיצר הרע, ותן בלבי הכנעה וענוה. מלכנו ואלהינו, יחד שמך בעולמך, בנה עירך, יסד ביתך, ושכלל היכלך, וקבץ קבוץ גליות, ופדה צאנך, ושמח עדתך. עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדשתך. למען יחלצון ידידיך, הושיעה ימינך וענני. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, יי צורי וגואלי. עשה שלום (בעשי”ת יש אומרים: השלום) במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואמרו אמן.
יהי רצון מלפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו, שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך, ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות. וערבה ליי מנחת יהודה וירושלים, כימי עולם וכשנים קדמוניות.
תחנון
ודוי
אלהינו ואלהי אבותינו, תבא לפניך תפלתנו, ואל תתעלם מתחנתנו, שאין אנו עזי פנים וקשי ערף, לומר לפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו, צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אבל אנחנו ואבותינו חטאנו.
אשמנו, בגדנו, גזלנו, דברנו דפי. העוינו, והרשענו, זדנו, חמסנו, טפלנו שקר. יעצנו רע, כזבנו, לצנו, מרדנו, נאצנו, סררנו, עוינו, פשענו, צררנו, קשינו ערף. רשענו, שחתנו, תעבנו, תעינו, תעתענו.
סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים, ולא שוה לנו. ואתה צדיק על כל הבא עלינו, כי אמת עשית ואנחנו הרשענו.
אל ארך אפים אתה, ובעל הרחמים נקראת, ודרך תשובה הורית. גדלת רחמיך וחסדיך, תזכר היום ובכל יום לזרע ידידיך. תפן אלינו ברחמים, כי אתה הוא בעל הרחמים. בתחנון ובתפלה פניך נקדם, כהודעת לענו מקדם. מחרון אפך שוב, כמו בתורתך כתוב. ובצל כנפיך נחסה ונתלונן, כיום וירד יי בענן. תעבור על פשע ותמחה אשם, כיום ויתיצב עמו שם. תאזין שועתנו ותקשיב מנו מאמר, כיום ויקרא בשם יי, ושם נאמר:
ויעבר יי על פניו ויקרא:
יי, יי, אל, רחום, וחנון, ארך אפים, ורב חסד, ואמת, נצר חסד לאלפים, נשא עון, ופשע, וחטאה, ונקה. וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו. סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו. כי אתה אדני טוב וסלח, ורב חסד לכל קראיך.
נפילת אפים
ויאמר דוד אל גד, צר לי מאד, נפלה נא ביד יי, כי רבים רחמיו, וביד אדם אל אפלה.
רחום וחנון, חטאתי לפניך, יי מלא רחמים, רחם עלי וקבל תחנוני. יי אל באפך תוכיחני, ואל בחמתך תיסרני. חנני יי כי אמלל אני, רפאני יי, כי נבהלו עצמי. ונפשי נבהלה מאד, ואתה יי עד מתי. שובה יי חלצה נפשי, הושיעני למען חסדך. כי אין במות זכרך, בשאול מי יודה לך. יגעתי באנחתי, אשחה בכל לילה מטתי, בדמעתי ערשי אמסה. עששה מכעס עיני, עתקה בכל צוררי. סורו ממני כל פעלי און, כי שמע יי קול בכיי. שמע יי תחנתי, יי תפלתי יקח. יבשו ויבהלו מאד כל איבי, ישבו יבשו רגע. שומר ישראל וכו’
אבינו מלכנו
לתענית צבור ולעשרת ימי תשובה:
אבינו מלכנו, חטאנו לפניך.
אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה.
אבינו מלכנו, עשה עמנו למען שמך.
אבינו מלכנו, ברך (בעשי”ת: חדש) עלינו שנה טובה.
אבינו מלכנו, בטל מעלינו כל גזרות קשות.
אבינו מלכנו, בטל מחשבות שונאינו.
אבינו מלכנו, הפר עצת אויבינו.
אבינו מלכנו, כלה כל צר ומשטין מעלינו.
אבינו מלכנו, סתום פיות משטינינו ומקטריגינו.
אבינו מלכנו, כלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ועון ושמד מבני בריתך.
אבינו מלכנו, מנע מגפה מנחלתך.
אבינו מלכנו, סלח ומחל לכל עונותינו.
אבינו מלכנו, מחה והעבר פשעינו וחטאתינו מנגד עיניך.
אבינו מלכנו, מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו.
אבינו מלכנו, החזירנו בתשובה שלמה לפניך.
אבינו מלכנו, שלח רפואה שלמה לחולי עמך.
אבינו מלכנו, קרע רוע גזר דיננו.
אבינו מלכנו, זכרנו בזכרון טוב לפניך.
לתענית צבור:
אבינו מלכנו, זכרנו לחיים טובים.
אבינו מלכנו, זכרנו לגאלה וישועה.
אבינו מלכנו, זכרנו לפרנסה וכלכלה.
אבינו מלכנו, זכרנו לזכיות.
אבינו מלכנו, זכרנו לסליחה ומחילה.
לעשרת ימי תשובה:
אבינו מלכנו, כתבנו בספר חיים טובים
אבינו מלכנו, כתבנו בספר גאלה וישועה.
אבינו מלכנו, כתבנו בספר פרנסה וכלכלה.
אבינו מלכנו, כתבנו בספר זכיות.
אבינו מלכנו, כתבנו בספר סליחה ומחילה.
אבינו מלכנו, הצמח לנו ישועה בקרוב.
אבינו מלכנו, הרם קרן ישראל עמך.
אבינו מלכנו, הרם קרן משיחך.
אבינו מלכנו, מלא ידינו מברכותיך.
אבינו מלכנו, מלא אסמינו שבע.
אבינו מלכנו, שמע קולנו, חוס ורחם עלינו.
אבינו מלכנו, קבל ברחמים וברצון את תפלתנו.
אבינו מלכנו, פתח שערי שמים לתפלתנו.
אבינו מלכנו, זכור כי עפר אנחנו.
אבינו מלכנו, נא אל תשיבנו ריקם מלפניך.
אבינו מלכנו, תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך.
אבינו מלכנו, חמול עלינו ועל עוללינו וטפנו.
אבינו מלכנו, עשה למען הרוגים על שם קדשך.
אבינו מלכנו, עשה למען טבוחים על יחודך.
אבינו מלכנו, עשה למען באי באש ובמים על קדוש שמך.
אבינו מלכנו, נקם לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך.
אבינו מלכנו, עשה למענך אם לא למעננו.
אבינו מלכנו, עשה למענך והושיענו.
אבינו מלכנו, עשה למען רחמיך הרבים.
אבינו מלכנו, עשה למען שמך הגדול, הגבור והנורא שנקרא עלינו.
אבינו מלכנו, חננו ועננו, כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו.
בימים ב’ וה’ אומרים והוא רחום
והוא רחום יכפר עון ולא ישחית, והרבה להשיב אפו, ולא יעיר כל חמתו. אתה, יי, לא תכלא רחמיך ממנו, חסדך ואמתך תמיד יצרונו. הושיענו, יי אלהינו, וקבצנו מן הגוים, להודות לשם קדשך, להשתבח בתהלתך. אם עונות תשמר יה, אדני, מי יעמד. כי עמך הסליחה, למען תורא. לא כחטאינו תעשה לנו, ולא כעונותינו תגמל עלינו. אם עונינו ענו בנו, יי, עשה למען שמך. זכר רחמיך, יי, וחסדיך, כי מעולם המה. יעננו יי ביום צרה, ישגבנו שם אלהי יעקב. יי הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו. אבינו מלכנו, חננו ועננו, כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה כרב רחמיך, והושיענו למען שמך. אדונינו אלהינו, שמע קול תחנונינו, וזכר לנו את ברית אבותינו, והושיענו למען שמך. ועתה, אדני אלהינו, אשר הוצאת את עמך מארץ מצרים ביד חזקה, ותעש לך שם כיום הזה, חטאנו רשענו. אדני, ככל צדקותיך, ישב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים הר קדשך, כי בחטאינו ובעונות אבותינו, ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבותינו. ועתה, שמע, אלהינו, אל תפלת עבדך ואל תחנוניו, והאר פניך על מקדשך השמם, למען אדני.
הטה, אלהי, אזנך ושמע, פקח עיניך וראה שוממתינו, והעיר אשר נקרא שמך עליה, כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים. אדני, שמעה, אדני, סלחה, אדני, הקשיבה ועשה אל תאחר, למענך, אלהי, כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. אבינו אב הרחמן, הראנו אות לטובה וקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ, יכירו וידעו כל הגוים, כי אתה יי אלהינו. ועתה יי אבינו אתה, אנחנו החמר ואתה יצרנו, ומעשה ידך כלנו. הושיענו למען שמך, אבינו מלכנו צורנו וגואלנו. חוסה יי על עמך, ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים, למה יאמרו בעמים, איה נא אלהיהם. ידענו יי כי חטאנו ואין מי יעמד בעדנו, אלא שמך הגדול יעמד לנו בעת צרה. ידענו כי אין בנו מעשים, צדקה עשה עמנו למען שמך. כרחם אב על בנים, כן תרחם יי עלינו, והושיענו למען שמך. חמל על עמך, רחם על נחלתך, חוסה נא כרב רחמיך. חננו מלכנו ועננו, כי לך יי הצדקה, עשה נפלאות בכל עת.
הבט נא, רחם נא, והושיעה נא צאן מרעיתך, ואל ימשל בנו קצף, כי לך יי הישועה, בך תוחלתנו, אלוה סליחות, אנא סלח נא, כי אל טוב וסלח אתה.
אנא מלך חנון ורחום, זכר והבט לברית בין הבתרים, ותראה לפניך עקדת יחיד. ולמען ישראל אבינו, אל תעזבנו אבינו, ואל תטשנו מלכנו, ואל תשכחנו יוצרנו, ואל תעש עמנו כלה בגלותנו, כי אל מלך חנון ורחום אתה.
אין כמוך חנון ורחום יי אלהינו, אין כמוך אל ארך אפים ורב חסד ואמת. הושיענו ורחמנו ברחמיך הרבים, מרעש ומרגז הצילנו. זכר לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב, אל תפן אל קשי העם הזה, ואל רשעו ואל חטאתו. שוב מחרון אפך, והנחם על הרעה לעמך. והסר ממנו מכת המות כי רחום אתה, כי כן דרכך, לעשות חסד חנם בכל דור ודור. חוסה יי על עמך והצילנו מזעמך, והסר ממנו מכת המגפה וגזרה קשה, כי אתה שומר ישראל. לך אדני הצדקה, ולנו בשת הפנים. מה נתאונן, ומה נאמר, מה נדבר, ומה נצטדק. נחפשה דרכינו ונחקרה, ונשובה אליך, כי ימינך פשוטה לקבל שבים. אנא יי הושיעה נא, אנא יי הצליחה נא. אנא יי עננו ביום קראנו. לך יי חכינו, לך יי קוינו, לך יי ניחל. אל תחשה ותעננו, כי נאמו גוים, אבדה תקותם. כל ברך לך תכרע, וכל קומה לפניך לבד תשתחוה.
הפותח יד בתשובה לקבל פושעים וחטאים, נבהלה נפשנו מרב עצבוננו, אל תשכחנו נצח, קומה והושיענו. אל תשפך חרונך עלינו, כי אנחנו עמך בני בריתך. אל, הביטה, דל כבודנו בגוים, ושקצונו כטמאת הנדה. עד מתי עזך בשבי, ותפארתך ביד צר. עוררה גבורתך והושיענו למען שמך, אל ימעטו לפניך תלאותינו. מהר יקדמונו רחמיך בעת צרתנו, לא למעננו, אלא למענך פעל, ואל תשחית את זכר שאריתינו, כי לך מיחלות עינינו, כי אל מלך חנון ורחום אתה, וזכור עדותינו, בכל יום תמיד אומרים פעמים באהבה: שמע ישראל, יי אלהינו, יי אחד.
יי אלהי ישראל, שוב מחרון אפך, והנחם על הרעה לעמך.
הבט משמים וראה, כי היינו לעג וקלס בגוים, נחשבנו כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה.
ובכל זאת שמך לא שכחנו, נא אל תשכחנו. יי
זרים אומרים אין תוחלת ותקוה, חן אם לשמך מקוה, טהור, ישועתנו קרבה, יגענו ולא הונח לנו, רחמיך יכבשו את כעסך מעלינו.
אנא שוב מחרונך, ורחם סגלה אשר בחרת. יי
חוסה יי עלינו ברחמיך, ואל תתננו בידי אכזרים, למה יאמרו הגוים, איה נא אלהיהם. למענך עשה עמנו חסד, ואל תאחר.
אנא שוב מחרונך, ורחם סגלה אשר בחרת. יי
קולנו תשמע ותחן, ואל תטשנו ביד אויבינו למחות את שמנו. זכר אשר נשבעת לאבותינו, ככוכבי השמים ארבה את זרעכם, ועתה נשארנו מעט מהרבה.
ובכל זאת שמך לא שכחנו, נא אל תשכחנו. יי
עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך, והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. יי אלהי ישראל, שוב מחרון אפך, והנחם על הרעה לעמך.
שומר ישראל, שמור שארית ישראל, ואל יאבד ישראל, האומרים שמע ישראל.
שומר גוי אחד, שמור שארית עם אחד, ואל יאבד גוי אחד, המיחדים שמך יי אלהינו יי אחד.
שומר גוי קדוש, שמור שארית עם קדוש, ואל יאבד גוי קדוש, המשלשים בשלש קדשות לקדוש.
מתרצה ברחמים ומתפיס בתחנונים, התרצה והתפיס לדור עני, כי אין עוזר. אבינו מלכנו, חננו ועננו, כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו.
ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו. זכר רחמיך יי וחסדיך, כי מעולם המה. יהי חסדך יי עלינו, כאשר יחלנו לך. אל תזכר לנו עונות ראשונים, מהר יקדמונו רחמיך, כי דלונו מאד. עזרנו בשם יי, עשה שמים וארץ. חננו יי חננו, כי רב שבענו בוז. ברגז רחם תזכור. ברגז עקדה תזכור. ברגז תמימות תזכור. יי הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו. כי הוא ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו. עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך, והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך.
ש”ץ
יתגדל ויתקדש שמה רבא. בעלמא די ברא כרעותה, וימליך מלכותה, ויצמח פרקנה ויקרב משיחה. בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן:
יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקדשא בריך הוא, לעלא מן כל (בעשי”ת לעלא ולעלא מכל) ברכתא ושירתא תשבחתא ונחמתא, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן.
קריאת התורה
בשני וחמישי אומרים זה: (אין אומרים “אל ארך אפים” בראש חדש, ערב פסח, חול המועד, תשעה באב, חנוכה, פורים ושושן פורים, י”ד וט”ו אדר ראשון, ובבית אבל.)
מנהג אשכנז
אל ארך אפים ורב חסד ואמת, אל באפך תוכיחנו. חוסה יי על עמך, והושיענו מכל רע. חטאנו לך אדון, סלח נא כרוב רחמיך, אל.
מנהג פולין
אל ארך אפים ומלא רחמים, אל תסתר פניך ממנו. חוסה יי על ישראל עמך, והצילנו מכל רע. חטאנו לך אדון, סלח נא כרוב רחמיך, אל.
כשפותחין ארון הקודש אומרים זה:
ויהי בנסוע הארן ויאמר משה, קומה, יי, ויפצו איביך, וינסו משנאיך מפניך. כי מציון תצא תורה, ודבר יי מירושלים. ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדשתו.
בריך שמה דמרא עלמא, בריך כתרך ואתרך. יהא רעותך עם עמך ישראל לעלם, ופרקן ימינך אחזי לעמך בבית מקדשך, ולאמטויי לנא מטוב נהורך, ולקבל צלותנא ברחמין. יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיין בטיבותא, ולהוי אנא פקידא בגו צדיקיא, למרחם עלי ולמנטר יתי וית כל די לי ודי לעמך ישראל. אנת הוא זן לכלא, ומפרנס לכלא. אנת הוא שליט על כלא, אנת הוא דשליט על מלכיא, ומלכותא דילך היא. אנא עבדא דקדשא בריך הוא, דסגידנא קמה, ומקמא דיקר אוריתה בכל עדן ועדן. לא על אנש רחיצנא, ולא על בר אלהין סמיכנא, אלא באלהא דשמיא, דהוא אלהא קשוט, ואוריתה קשוט, ונביאוהי קשוט, ומסגא למעבד טבון וקשוט. בה אנא רחיץ, ולשמה קדישא יקירא אנא אמר תשבחן. יהא רעוא קדמך דתפתח לבאי באוריתא, (ותיהב לי בנין דכרין דעבדין רעותך,) ותשלים משאלין דלבאי, ולבא דכל עמך ישראל, לטב ולחיין ולשלם. (אמן.)
חזן: גדלו ליי אתי, ונרוממה שמו יחדו.
והקהל עונין: לך יי הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ, לך יי הממלכה, והמתנשא לכל לראש. רוממו יי אלהינו, והשתחוו להדם רגליו, קדוש הוא. רוממו יי אלהינו, והשתחוו להר קדשו, כי קדוש יי אלהינו.
אב הרחמים, הוא ירחם עם עמוסים, ויזכר ברית איתנים, ויציל נפשותינו מן השעות הרעות, ויגער ביצר הרע מן הנשואים, ויחן אותנו לפליטת עולמים, וימלא משאלותינו במדה טובה ישועה ורחמים.
הגבאי אומר:
ותגלה ותראה מלכותו עלינו בזמן קרוב, ויחן פלטתנו ופלטת עמו בית ישראל לחן ולחסד ולרחמים ולרצון ונאמר אמן. הכל הבו גדל לאלהינו ותנו כבוד לתורה, כהן קרב, יעמד (פב”פ) הכהן, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדשתו. (תורת יי תמימה משיבת נפש, עדות יי נאמנה מחכימת פתי. פקודי יי ישרים משמחי לב, מצות יי ברה מאירת עינים. יי עז לעמו יתן, יי יברך את עמו בשלום. האל תמים דרכו, אמרת יי צרופה, מגן הוא לכל החסים בו.)
קהל: ואתם הדבקים ביי אלהיכם, חיים כלכם היום.
העולה מברך: ברכו את יי המברך.
ועונין הקהל והעולה חוזר: ברוך יי המברך לעולם ועד.
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה יי, נותן התורה.
ואחר הקריאה יברך:
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר נתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו. ברוך אתה יי, נותן התורה.
ברכת הגומל
ארבעה צריכין להודות, יורדי הים, הולכי מדבריות, חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש ויצא מבית האסורים:
ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, הגומל לחיבים טובות, שגמלני כל טוב.
ועונין הקהל אחריו: אמן. מי שגמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב סלה.
מי שהגיע בנו לבן י”ג שנה ויום אחד יברך האב בשעה שבנו קורא בתורה פעם ראשונה ברכה זו בלא שם ומלכות:
ברוך שפטרני מענשו של זה.
מי שברך לחולה
מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, משה אהרן דוד ושלמה, הוא יברך את החולה (פלוני) בן (פלונית), בעבור ש(פלוני בן פלוני) יתן לצדקה בעבורו. בשכר זה, הקדוש ברוך הוא ימלא רחמים עליו, להחלימו ולרפאתו ולהחזיקו ולהחיותו, וישלח לו מהרה רפואה שלמה מן השמים, לרמ”ח אבריו, ושס”ה גידיו, בתוך שאר חולי ישראל, רפואת הנפש, ורפואת הגוף, השתא בעגלא ובזמן קריב. ונאמר אמן.
מי שברך לחולה
מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, משה אהרן דוד ושלמה, הוא יברך את החולה (פלונית) בת (פלונית), בעבור ש(פלוני בן פלוני) יתן לצדקה בעבורה. בשכר זה, הקדוש ברוך הוא ימלא רחמים עליה, להחלימה ולרפאתה ולהחזיקה ולהחיותה, וישלח לה מהרה רפואה שלמה מן השמים, לכל אבריה, ולכל גידיה, בתוך שאר חולי ישראל, רפואת הנפש, ורפואת הגוף, השתא בעגלא ובזמן קריב. ונאמר אמן.
מי שברך ליולדת (וקריאת השם)
מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את האשה היולדת (פלונית) בת (פלוני) ואת
לנקבה:
בתה הנולדה לה במזל טוב, ויקרא שמה בישראל (פלונית) בת (פלוני), בעבור שבעלה ואביה יתן לצדקה. בשכר זה, יגדלה לתורה ולחפה ולמעשים טובים. ונאמר אמן.
לזכר:
בנה הנולד לה במזל טוב, בעבור שבעלה ואביו יתן לצדקה. בשכר זה, יגדלו לתורה ולחפה ולמעשים טובים. ונאמר אמן.
אל מלא
לזכר: אל מלא רחמים, שוכן במרומים, המצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה, במעלות קדושים וטהורים כזהר הרקיע מזהירים, את נשמת (פלוני) בן (פלוני) שהלך לעולמו, בעבור ש(פלוני בן פלוני) יתן צדקה בעד הזכרת נשמתו, בגן עדן תהא מנוחתו, לכן בעל הרחמים יסתירהו בסתר כנפיו לעולמים, ויצרור בצרור החיים את נשמתו, יי הוא נחלתו, וינוח בשלום על משכבו. ונאמר אמן.
לנקבה: אל מלא רחמים, שוכן במרומים, המצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה, במעלות קדושים וטהורים כזהר הרקיע מזהירים, את נשמת (פלונית) בת (פלוני) שהלכה לעולמה, בעבור ש(פלוני בן פלוני) יתן צדקה בעד הזכרת נשמתה, בגן עדן תהא מנוחתה, לכן בעל הרחמים יסתירה בסתר כנפיו לעולמים, ויצרור בצרור החיים את נשמתה, יי הוא נחלתה, ותנוח בשלום על משכבה. ונאמר אמן.
אחרי הקריאה, אומר הבעל קורא:
יתגדל ויתקדש שמה רבא. בעלמא די ברא כרעותה, וימליך מלכותה, ויצמח פרקנה ויקרב משיחה. בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן:
יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקדשא בריך הוא, לעלא מן כל (בעשי”ת לעלא ולעלא מכל) ברכתא ושירתא תשבחתא ונחמתא, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן.
הגבהה
[יי אלהינו אמת, משה אמת, ותורתו אמת.]
וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, על פי יי ביד משה:
(תורה צוה לנו משה, מורשה קהלת יעקב.) עץ חיים היא למחזיקים בה, ותמכיה מאשר. דרכיה דרכי נעם, וכל נתיבותיה שלום. ארך ימים בימינה, בשמאלה עשר וכבוד. יי חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.
בשני ובחמישי בימים שאומרים תחנון יאמר החזן זה:
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, לכונן את בית חיינו, ולהשיב את שכינתו בתוכנו, במהרה בימינו, ונאמר אמן.
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, לרחם עלינו ועל פליטתנו, ולמנע משחית ומגפה מעלינו ומעל כל עמו בית ישראל, ונאמר אמן.
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, לקים בנו חכמי ישראל, הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם, ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, בכל מקומות מושבותיהם, ונאמר אמן.
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שנשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות, ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ, ונאמר אמן.
אחינו כל בית ישראל, הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם, ויוציאם מצרה לרוחה, ומאפלה לאורה, ומשעבוד לגאלה, השתא בעגלא ובזמן קריב, ונאמר אמן.
אשרי ובא לציון
אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה. אשרי העם שככה לו, אשרי העם שיי אלהיו. תהלה לדוד, ארוממך אלוהי המלך, ואברכה שמך לעולם ועד. בכל יום אברכך, ואהללה שמך לעולם ועד. גדול יי ומהלל מאד, ולגדלתו אין חקר. דור לדור ישבח מעשיך, וגבורתיך יגידו. הדר כבוד הודך, ודברי נפלאתיך אשיחה. ועזוז נוראותיך יאמרו, וגדלתך אספרנה. זכר רב טובך יביעו, וצדקתך ירננו. חנון ורחום יי, ארך אפים וגדל חסד. טוב יי לכל, ורחמיו על כל מעשיו. יודוך יי כל מעשיך, וחסידיך יברכוכה. כבוד מלכותך יאמרו, וגבורתך ידברו. להודיע לבני האדם גבורתיו, וכבוד הדר מלכותו. מלכותך מלכות כל עולמים, וממשלתך בכל דר ודר. סומך יי לכל הנפלים, וזוקף לכל הכפופים. עיני כל אליך ישברו, ואתה נותן להם את אכלם בעתו. פותח את ידך, ומשביע לכל חי רצון. צדיק יי בכל דרכיו, וחסיד בכל מעשיו. קרוב יי לכל קראיו, לכל אשר יקראהו באמת. רצון יראיו יעשה, ואת שועתם ישמע ויושיעם. שומר יי את כל אהביו, ואת כל הרשעים ישמיד. תהלת יי ידבר פי, ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד. ואנחנו נברך יה, מעתה ועד עולם, הללויה.
(אין אומרים למנצח בראש חדש, ערב פסח, חול המועד, תשעה באב, ערב יום כפור, חנוכה, פורים ושושן פורים, י”ד וט”ו אדר ראשון, ובבית אבל.)
למנצח מזמור לדוד. יענך יי ביום צרה, ישגבך שם אלהי יעקב. ישלח עזרך מקדש, ומציון יסעדך. יזכר כל מנחתיך, ועולתך ידשנה סלה. יתן לך כלבבך, וכל עצתך ימלא. נרננה בישועתך, ובשם אלהינו נדגל, ימלא יי כל משאלותיך. עתה ידעתי, כי הושיע יי משיחו, יענהו משמי קדשו, בגבורות ישע ימינו. אלה ברכב, ואלה בסוסים, ואנחנו בשם יי אלהינו נזכיר. המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד. יי הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו.
ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב, נאם יי. ואני זאת בריתי אתם, אמר יי, רוחי אשר עליך, ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך, ומפי זרעך, ומפי זרע זרעך, אמר יי, מעתה ועד עולם. ואתה קדוש, יושב תהלות ישראל. וקרא זה אל זה ואמר, קדוש ׀ קדוש קדוש יי צבאות, מלא כל הארץ כבודו. ומקבלין דין מן דין, ואמרין, קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתה, קדיש על ארעא עובד גבורתה, קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, יי צבאות, מליא כל ארעא זיו יקרה. ותשאני רוח, ואשמע אחרי קול רעש גדול, ברוך כבוד יי ממקומו. ונטלתני רוחא, ושמעת בתרי קל זיע סגיא, דמשבחין ואמרין, בריך יקרא דיי מאתר בית שכינתה. יי ימלך לעלם ועד. יי מלכותה קאם לעלם ולעלמי עלמיא. יי אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו, שמרה זאת לעולם, ליצר מחשבות לבב עמך, והכן לבבם אליך. והוא רחום, יכפר עון ולא ישחית, והרבה להשיב אפו, ולא יעיר כל חמתו. כי אתה אדני טוב וסלח, ורב חסד לכל קראיך. צדקתך צדק לעולם, ותורתך אמת. תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר נשבעת לאבותנו מימי קדם. ברוך אדני, יום ׀ יום יעמס לנו, האל ישועתנו סלה. יי צבאות עמנו, משגב לנו אלהי יעקב סלה. יי צבאות, אשרי אדם בטח בך. יי הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו. ברוך הוא אלהינו, שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו, הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו, ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם, למען לא ניגע לריק, ולא נלד לבהלה. יהי רצון מלפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו, שנשמר חקיך בעולם הזה, ונזכה ונחיה ונראה, ונירש טובה וברכה, לשני ימות המשיח, ולחיי העולם הבא. למען יזמרך כבוד ולא ידם, יי אלהי לעולם אודך. ברוך הגבר אשר יבטח ביי, והיה יי מבטחו. בטחו ביי עדי עד, כי ביה יי צור עולמים. ויבטחו בך יודעי שמך, כי לא עזבת דרשיך יי. יי חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.
יש מוסיפים: יי אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ. חזקו ויאמץ לבבכם, כל המיחלים ליי.
קדיש שלם
יתגדל ויתקדש שמה רבא. בעלמא די ברא כרעותה, וימליך מלכותה, ויצמח פרקנה ויקרב משיחה. בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן:
יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקדשא בריך הוא, לעלא מן כל (בעשי”ת לעלא ולעלא מכל) ברכתא ושירתא תשבחתא ונחמתא, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן.
תתקבל צלותהון ובעותהון דכל בית ישראל קדם אבוהון די בשמיא, ואמרו אמן:
יהא שלמא רבא מן שמיא וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן:
עשה שלום (בעשי”ת יש אומרים: השלום) במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואמרו אמן:
הכנסת ספר תורה
יהללו את שם יי, כי נשגב שמו לבדו.
הודו על ארץ ושמים. וירם קרן לעמו, תהלה לכל חסידיו, לבני ישראל עם קרובו, הללויה.
לדוד מזמור, ליי הארץ ומלואה, תבל וישבי בה. כי הוא על ימים יסדה, ועל נהרות יכוננה. מי יעלה בהר יי, ומי יקום במקום קדשו. נקי כפים ובר לבב, אשר לא נשא לשוא נפשי, ולא נשבע למרמה. ישא ברכה מאת יי, וצדקה מאלהי ישעו. זה דור דורשיו, מבקשי פניך יעקב סלה. שאו שערים ראשיכם, והנשאו פתחי עולם, ויבוא מלך הכבוד. מי זה מלך הכבוד, יי עזוז וגבור, יי גבור מלחמה. שאו שערים ראשיכם, ושאו פתחי עולם, ויבא מלך הכבוד. מי הוא זה מלך הכבוד, יי צבאות, הוא מלך הכבוד סלה.
ובנחה יאמר, שובה, יי, רבבות אלפי ישראל. קומה יי למנוחתך, אתה וארון עזך. כהניך ילבשו צדק, וחסידיך ירננו. בעבור דוד עבדך, אל תשב פני משיחך. כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזבו. עץ חיים היא למחזיקים בה, ותמכיה מאשר. דרכיה דרכי נעם, וכל נתיבותיה שלום. השיבנו יי אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם.
בכמה קהלות אומרים זה לפני שיר של יום. (ביום שאין אומרים תחנון מדלגים “תפלה לדוד” ומתחילים “בית יעקב”, וביום שאין אומרים גם “למנצח”, גם “בית יעקב” אין אומרים, וממשיכים בשיר של יום.)
תפלה לדוד, הטה יי אזנך ענני, כי עני ואביון אני. שמרה נפשי כי חסיד אני, הושע עבדך אתה אלהי, הבוטח אליך. חנני אדני, כי אליך אקרא כל היום. שמח נפש עבדך, כי אליך אדני נפשי אשא. כי אתה אדני טוב וסלח, ורב חסד לכל קראיך. האזינה יי תפלתי, והקשיבה בקול תחנונותי. ביום צרתי אקראך, כי תענני. אין כמוך באלהים, אדני, ואין כמעשיך. כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך אדני, ויכבדו לשמך. כי גדול אתה ועשה נפלאות, אתה אלהים לבדך. הורני יי דרכך אהלך באמתך, יחד לבבי ליראה שמך. אודך אדני אלהי בכל לבבי, ואכבדה שמך לעולם. כי חסדך גדול עלי, והצלת נפשי משאול תחתיה. אלהים, זדים קמו עלי, ועדת עריצים בקשו נפשי, ולא שמוך לנגדם. ואתה אדני אל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד ואמת. פנה אלי וחנני, תנה עזך לעבדך, והושיעה לבן אמתך. עשה עמי אות לטובה, ויראו שנאי ויבשו, כי אתה יי עזרתני ונחמתני.
בית יעקב, לכו ונלכה באור יי. כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, ואנחנו נלך בשם יי אלהינו לעולם ועד. יהי יי אלהינו עמנו, כאשר היה עם אבתינו, אל יעזבנו ואל יטשנו. להטות לבבנו אליו, ללכת בכל דרכיו, ולשמר מצותיו וחקיו ומשפטיו, אשר צוה את אבתינו. ויהיו דברי אלה, אשר התחננתי לפני יי, קרבים אל יי אלהינו יומם ולילה, לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. למען דעת כל עמי הארץ כי יי הוא האלהים, אין עוד.
שיר המעלות לדוד, לולי יי שהיה לנו, יאמר נא ישראל. לולי יי שהיה לנו, בקום עלינו אדם. אזי חיים בלעונו, בחרות אפם בנו. אזי המים שטפונו, נחלה עבר על נפשנו. אזי עבר על נפשנו, המים הזידונים. ברוך יי, שלא נתננו טרף לשניהם. נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים, הפח נשבר, ואנחנו נמלטנו. עזרנו בשם יי, עשה שמים וארץ.
שיר של יום
ליום ראשון: היום יום ראשון בשבת, שבו היו הלוים אומרים בבית המקדש:
לדוד מזמור, ליי הארץ ומלואה, תבל וישבי בה. כי הוא על ימים יסדה, ועל נהרות יכוננה. מי יעלה בהר יי, ומי יקום במקום קדשו. נקי כפים ובר לבב, אשר לא נשא לשוא נפשי, ולא נשבע למרמה. ישא ברכה מאת יי, וצדקה מאלהי ישעו. זה דור דורשיו, מבקשי פניך יעקב סלה. שאו שערים ראשיכם, והנשאו פתחי עולם, ויבוא מלך הכבוד. מי זה מלך הכבוד, יי עזוז וגבור, יי גבור מלחמה. שאו שערים ראשיכם, ושאו פתחי עולם, ויבא מלך הכבוד. מי הוא זה מלך הכבוד, יי צבאות, הוא מלך הכבוד סלה.
ליום שני: היום יום שני בשבת, שבו היו הלוים אומרים בבית המקדש:
שיר מזמור לבני קרח. גדול יי ומהלל מאד, בעיר אלהינו הר קדשו. יפה נוף משוש כל הארץ, הר ציון ירכתי צפון, קרית מלך רב. אלהים בארמנותיה נודע למשגב. כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו. המה ראו כן תמהו, נבהלו נחפזו. רעדה אחזתם שם, חיל כיולדה. ברוח קדים, תשבר אניות תרשיש. כאשר שמענו כן ראינו בעיר יי צבאות, בעיר אלהינו, אלהים יכוננה עד עולם סלה. דמינו אלהים חסדך, בקרב היכלך. כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ, צדק מלאה ימינך. ישמח הר ציון, תגלנה בנות יהודה, למען משפטיך. סבו ציון והקיפוה, ספרו מגדליה. שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה, למען תספרו לדור אחרון. כי זה אלהים אלהינו עולם ועד, הוא ינהגנו על מות.
ליום שלישי: היום יום שלישי בשבת, שבו היו הלוים אומרים בבית המקדש:
מזמור לאסף, אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפט. עד מתי תשפטו עול, ופני רשעים תשאו סלה. שפטו דל ויתום, עני ורש הצדיקו. פלטו דל ואביון, מיד רשעים הצילו. לא ידעו ולא יבינו, בחשכה יתהלכו, ימוטו כל מוסדי ארץ. אני אמרתי אלהים אתם, ובני עליון כלכם. אכן כאדם תמותון, וכאחד השרים תפלו. קומה אלהים שפטה הארץ, כי אתה תנחל בכל הגוים.
ליום רביעי: היום יום רביעי בשבת, שבו היו הלוים אומרים בבית המקדש:
אל נקמות יי, אל נקמות הופיע. הנשא שפט הארץ, השב גמול על גאים. עד מתי רשעים, יי, עד מתי רשעים יעלזו. יביעו ידברו עתק, יתאמרו כל פעלי און. עמך יי ידכאו, ונחלתך יענו. אלמנה וגר יהרגו, ויתומים ירצחו. ויאמרו, לא יראה יה, ולא יבין אלהי יעקב. בינו בערים בעם, וכסילים מתי תשכילו. הנטע אזן הלא ישמע, אם יצר עין הלא יביט. היסר גוים הלא יוכיח, המלמד אדם דעת. יי ידע מחשבות אדם, כי המה הבל. אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ומתורתך תלמדנו. להשקיט לו מימי רע, עד יכרה לרשע שחת. כי לא יטש יי עמו, ונחלתו לא יעזב. כי עד צדק ישוב משפט, ואחריו כל ישרי לב. מי יקום לי עם מרעים, מי יתיצב לי עם פעלי און. לולי יי עזרתה לי, כמעט שכנה דומה נפשי. אם אמרתי מטה רגלי, חסדך יי יסעדני. ברב שרעפי בקרבי, תנחומיך ישעשעו נפשי. היחברך כסא הוות, יוצר עמל עלי חק. יגודו על נפש צדיק, ודם נקי ירשיעו. ויהי יי לי למשגב, ואלהי לצור מחסי. וישב עליהם את אונם, וברעתם יצמיתם, יצמיתם יי אלהינו. לכו נרננה ליי, נריעה לצור ישענו. נקדמה פניו בתודה, בזמרות נריע לו. כי אל גדול יי, ומלך גדול על כל אלהים.
ליום חמישי: היום יום חמישי בשבת, שבו היו הלוים אומרים בבית המקדש:
למנצח על הגתית לאסף. הרנינו לאלהים עוזנו, הריעו לאלהי יעקב. שאו זמרה ותנו תף, כנור נעים עם נבל. תקעו בחדש שופר, בכסה ליום חגנו. כי חק לישראל הוא, משפט לאלהי יעקב. עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים, שפת לא ידעתי אשמע. הסירותי מסבל שכמו, כפיו מדוד תעברנה. בצרה קראת ואחלצך, אענך בסתר רעם, אבחנך על מי מריבה סלה. שמע עמי ואעידה בך, ישראל אם תשמע לי. לא יהיה בך אל זר, ולא תשתחוה לאל נכר. אנכי יי אלהיך, המעלך מארץ מצרים, הרחב פיך ואמלאהו. ולא שמע עמי לקולי, וישראל לא אבה לי. ואשלחהו בשרירות לבם, ילכו במועצותיהם. לו עמי שמע לי, ישראל בדרכי יהלכו. כמעט אויביהם אכניע, ועל צריהם אשיב ידי. משנאי יי יכחשו לו, ויהי עתם לעולם. ויאכילהו מחלב חטה, ומצור דבש אשביעך.
ליום ששי: היום יום ששי בשבת, שבו היו הלוים אומרים בבית המקדש:
יי מלך גאות לבש, לבש יי עז התאזר, אף תכון תבל בל תמוט. נכון כסאך מאז, מעולם אתה. נשאו נהרות יי, נשאו נהרות קולם, ישאו נהרות דכים. מקלות מים רבים אדירים משברי ים, אדיר במרום יי. עדתיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש, יי לארך ימים.
הושיענו יי אלהינו, וקבצנו מן הגוים, להודות לשם קדשך, להשתבח בתהלתך. ברוך יי אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ואמר כל העם אמן, הללויה. ברוך יי מציון, שכן ירושלים, הללויה. ברוך יי אלהים אלהי ישראל, עשה נפלאות לבדו. וברוך שם כבודו לעולם, וימלא כבודו את כל הארץ, אמן ואמן.
קדיש יתום
יתגדל ויתקדש שמה רבא. בעלמא די ברא כרעותה, וימליך מלכותה, ויצמח פרקנה ויקרב משיחה. בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן:
יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקדשא בריך הוא, לעלא מן כל (בעשי”ת לעלא ולעלא מכל) ברכתא ושירתא תשבחתא ונחמתא, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן.
יהא שלמא רבא מן שמיא וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן:
עשה שלום (בעשי”ת יש אומרים: השלום) במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואמרו אמן:
בראש חדש אומרים:
ברכי נפשי את יי, יי אלהי גדלת מאד, הוד והדר לבשת. עטה אור כשלמה, נוטה שמים כיריעה. המקרה במים עליותיו, השם עבים רכובו, המהלך על כנפי רוח. עשה מלאכיו רוחות, משרתיו אש להט. יסד ארץ על מכוניה, בל תמוט עולם ועד. תהום כלבוש כסיתו, על הרים יעמדו מים. מן גערתך ינוסון, מן קול רעמך יחפזון. יעלו הרים ירדו בקעות, אל מקום זה יסדת להם. גבול שמת בל יעברון, בל ישבון לכסות הארץ. המשלח מעינים בנחלים, בין הרים יהלכון. ישקו כל חיתו שדי, ישברו פראים צמאם. עליהם עוף השמים ישכון, מבין עפאים יתנו קול. משקה הרים מעליותיו, מפרי מעשיך תשבע הארץ. מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם, להוציא לחם מן הארץ. ויין ישמח לבב אנוש, להצהיל פנים משמן, ולחם לבב אנוש יסעד. ישבעו עצי יי, ארזי לבנון אשר נטע. אשר שם צפרים יקננו, חסידה ברושים ביתה. הרים הגבהים ליעלים, סלעים מחסה לשפנים. עשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו. תשת חשך ויהי לילה, בו תרמש כל חיתו יער. הכפירים שאגים לטרף, ולבקש מאל אכלם. תזרח השמש יאספון, ואל מעונתם ירבצון. יצא אדם לפעלו, ולעבדתו עדי ערב. מה רבו מעשיך יי, כלם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנינך. זה הים גדול ורחב ידים, שם רמש ואין מספר, חיות קטנות עם גדלות. שם אניות יהלכון, לויתן זה יצרת לשחק בו. כלם אליך ישברון, לתת אכלם בעתו. תתן להם ילקטון, תפתח ידך ישבעון טוב. תסתיר פניך יבהלון, תסף רוחם יגועון, ואל עפרם ישובון. תשלח רוחך יבראון, ותחדש פני אדמה. יהי כבוד יי לעולם, ישמח יי במעשיו. המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו. אשירה ליי בחיי, אזמרה לאלהי בעודי. יערב עליו שיחי, אנכי אשמח ביי. יתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את יי, הללויה.
קדיש יתום
קוה אל יי, חזק ויאמץ לבך, וקוה אל יי. אין קדוש כיי, כי אין בלתך, ואין צור כאלהינו. כי מי אלוה מבלעדי יי, ומי צור זולתי אלהינו.
אין כאלהינו, אין כאדונינו, אין כמלכנו, אין כמושיענו. מי כאלהינו, מי כאדונינו, מי כמלכנו, מי כמושיענו. נודה לאלהינו, נודה לאדונינו, נודה למלכנו, נודה למושיענו. ברוך אלהינו, ברוך אדונינו, ברוך מלכנו, ברוך מושיענו. אתה הוא אלהינו, אתה הוא אדונינו, אתה הוא מלכנו, אתה הוא מושיענו. אתה תושיענו. אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה, כי בא מועד.
פטום הקטרת: (א) הצרי, (ב) והצפרן, (ג) החלבנה, (ד) והלבונה, משקל שבעים שבעים מנה. (ה) מור, (ו) וקציעה, (ז) שבלת נרד, (ח) וכרכם, משקל ששה עשר ששה עשר מנה. (ט) הקשט שנים עשר, (י) וקלופה שלשה, (יא) וקנמון תשעה. ברית כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא, ואם אין לו יין קפריסין, מביא חמר חורין עתיק, מלח סדומית רבע (הקב), מעלה עשן כל שהוא. רבי נתן הבבלי אומר: אף כפת הירדן כל שהוא. ואם נתן בה דבש, פסלה, ואם חסר אחת מכל סמניה, חיב מיתה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף. ברית כרשינה ששפין בה את הצפרן כדי שתהא נאה, יין קפריסין ששורין בו את הצפרן כדי שתהא עזה, והלא מי רגלים יפין לה, אלא שאין מכניסין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד.
תניא, רבי נתן אומר, כשהוא שוחק, אומר: הדק היטב, היטב הדק, מפני שהקול יפה לבשמים. פטמה לחצאין, כשרה, לשליש ולרביע, לא שמענו. אמר רבי יהודה, זה הכלל, אם כמדתה, כשרה לחצאין, ואם חסר אחת מכל סמניה, חיב מיתה.
תניא, בר קפרא אומר, אחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של שירים לחצאין. ועוד תני בר קפרא, אלו היה נותן בה קורטוב של דבש, אין אדם יכול לעמד מפני ריחה. ולמה אין מערבין בה דבש, מפני שהתורה אמרה: כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה ליי.
ג’ פעמים: יי צבאות עמנו, משגב לנו אלהי יעקב, סלה.
ג’ פעמים: יי צבאות, אשרי אדם בטח בך.
ג’ פעמים: יי הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו.
אתה סתר לי, מצר תצרני, רני פלט תסובבני, סלה. וערבה ליי מנחת יהודה וירושלים, כימי עולם וכשנים קדמניות.
תנא דבי אליהו: כל השונה הלכות בכל יום, מבטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר: הליכות עולם לו, אל תקרי הליכות, אלא הלכות.
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: וכל בניך למודי יי, ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך. שלום רב לאהבי תורתך, ואין למו מכשול. יהי שלום בחילך, שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי, אדברה נא שלום בך. למען בית יי אלהינו, אבקשה טוב לך. יי עז לעמו יתן, יי יברך את עמו בשלום.
קדיש דרבנן
יתגדל ויתקדש שמה רבא. בעלמא די ברא כרעותה, וימליך מלכותה, ויצמח פרקנה ויקרב משיחה. בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן:
יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקדשא בריך הוא, לעלא מן כל (בעשי”ת לעלא ולעלא מכל) ברכתא ושירתא תשבחתא ונחמתא, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן.
על ישראל ועל רבנן, ועל תלמידיהון ועל כל תלמידי תלמידיהון, ועל כל מאן דעסקין באוריתא, די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר. יהא להון ולכון שלמא רבא, חנא וחסדא ורחמין, וחיין אריכין, ומזוני רויחי, ופרקנא, מן קדם אבוהון די בשמיא וארעא, ואמרו אמן.
יהא שלמא רבא מן שמיא, וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן.
עשה שלום (בעשי”ת יש אומרים: השלום) במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואמרו אמן:
עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדלה ליוצר בראשית, שלא עשנו כגויי הארצות, ולא שמנו כמשפחות האדמה, שלא שם חלקנו כהם, וגרלנו ככל המונם, (שהם משתחוים להבל וריק, ומתפללים אל אל לא יושיע,) ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים, לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. שהוא נוטה שמים ויסד ארץ, ומושב יקרו בשמים ממעל, ושכינת עזו בגבהי מרומים, הוא אלהינו אין עוד. אמת מלכנו, אפס זולתו, ככתוב בתורתו: וידעת היום והשבת אל לבבך, כי יי הוא האלהים בשמים ממעל, ועל הארץ מתחת, אין עוד.
ועל כן נקוה לך יי אלהינו, לראות מהרה בתפארת עזך, להעביר גלולים מן הארץ, והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות שדי, וכל בני בשר יקראו בשמך, להפנות אליך כל רשעי ארץ. יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך, תשבע כל לשון. לפניך יי אלהינו יכרעו ויפלו, ולכבוד שמך יקר יתנו, ויקבלו כלם את עול מלכותך, ותמלך עליהם מהרה לעולם ועד. כי המלכות שלך היא, ולעולמי עד תמלוך בכבוד, ככתוב בתורתך, יי ימלך לעולם ועד. ונאמר, והיה יי למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה יי אחד, ושמו אחד.
אל תירא מפחד פתאם, ומשאת רשעים כי תבא. עצו עצה ותפר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל. ועד זקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבל, אני עשיתי ואני אשא, ואני אסבל ואמלט.
(אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך.)
קדיש יתום
יתגדל ויתקדש שמה רבא. בעלמא די ברא כרעותה, וימליך מלכותה, ויצמח פרקנה ויקרב משיחה. בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן:
יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקדשא בריך הוא, לעלא מן כל (בעשי”ת לעלא ולעלא מכל) ברכתא ושירתא תשבחתא ונחמתא, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן.
יהא שלמא רבא מן שמיא, וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן.
עשה שלום (בעשי”ת יש אומרים: השלום) במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואמרו אמן:
אומרים בכל יום לאחר תפילת שחרית ומנחה מראש חדש אלול עד שמיני עצרת
לדוד, יי אורי וישעי ממי אירא, יי מעוז חיי ממי אפחד. בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי, צרי ואיבי לי, המה כשלו ונפלו. אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. אחת שאלתי מאת יי, אותה אבקש, שבתי בבית יי כל ימי חיי, לחזות בנעם יי ולבקר בהיכלו. כי יצפנני בסכה ביום רעה, יסתרני בסתר אהלו, בצור ירוממני. ועתה ירום ראשי על איבי סביבותי, ואזבחה באהלו זבחי תרועה, אשירה ואזמרה ליי. שמע יי קולי אקרא, וחנני וענני. לך אמר לבי, בקשו פני, את פניך יי אבקש. אל תסתר פניך ממני, אל תט באף עבדך, עזרתי היית, אל תטשני ואל תעזבני אלהי ישעי. כי אבי ואמי עזבוני, ויי יאספני. הורני יי דרכך, ונחני בארח מישור, למען שררי. אל תתנני בנפש צרי, כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס. לולא האמנתי, לראות בטוב יי, בארץ חיים. קוה אל יי, חזק ויאמץ לבך, וקוה אל יי.
קדיש יתום
בבית אבל אומרים למנצח
למנצח לבני קרח מזמור. שמעו זאת כל העמים, האזינו כל ישבי חלד. גם בני אדם, גם בני איש, יחד עשיר ואביון. פי ידבר חכמות, והגות לבי תבונות. אטה למשל אזני, אפתח בכנור חידתי. למה אירא בימי רע, עון עקבי יסבני. הבטחים על חילם, וברב עשרם יתהללו. אח לא פדה יפדה איש, לא יתן לאלהים כפרו. ויקר פדיון נפשם, וחדל לעולם. ויחי עוד לנצח, לא יראה השחת. כי יראה חכמים ימותו, יחד כסיל ובער יאבדו, ועזבו לאחרים חילם. קרבם בתימו לעולם, משכנתם לדור ודר, קראו בשמותם עלי אדמות. ואדם ביקר בל ילין, נמשל כבהמות נדמו. זה דרכם, כסל למו, ואחריהם בפיהם ירצו סלה. כצאן לשאול שתו, מות ירעם, וירדו בם ישרים לבקר, וצורם לבלות שאול מזבל לו. אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול, כי יקחני סלה. אל תירא כי יעשר איש, כי ירבה כבוד ביתו. כי לא במותו יקח הכל, לא ירד אחריו כבודו. כי נפשו בחייו יברך, ויודך כי תיטיב לך. תבוא עד דור אבותיו, עד נצח לא יראו אור. אדם ביקר ולא יבין, נמשל כבהמות נדמו.
קדיש יתום
שש זכירות
למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך.
רק השמר לך ושמר נפשך מאד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך, כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני יי אלהיך בחרב.
זכור את אשר עשה לך עמלק, בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך, ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עיף ויגע, ולא ירא אלהים. והיה בהניח יי אלהיך לך מכל איביך מסביב, בארץ אשר יי אלהיך נתן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח.
זכר, אל תשכח, את אשר הקצפת את יי אלהיך במדבר.
זכור את אשר עשה יי אלהיך למרים, בדרך בצאתכם ממצרים.
זכור את יום השבת לקדשו.
י”ג עיקרים
א אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.
ב אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו הוא יחיד, ואין יחידות כמוהו בשום פנים, והוא לבדו אלהינו, היה הוה ויהיה.
ג אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין לו שום דמיון כלל.
ד אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו הוא ראשון והוא אחרון.
ה אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו לו לבדו ראוי להתפלל, ואין ראוי להתפלל לזולתו.
ו אני מאמין באמונה שלמה, שכל דברי נביאים אמת.
ז אני מאמין באמונה שלמה, שנבואת משה רבנו עליו השלום היתה אמתית, ושהוא היה אב לנביאים, לקודמים לפניו ולבאים אחריו.
ח אני מאמין באמונה שלמה, שכל התורה המצויה עתה בידינו, היא הנתונה למשה רבנו עליו השלום.
ט אני מאמין באמונה שלמה, שזאת התורה לא תהא מחלפת, ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו.
י אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם, שנאמר, היצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם.
יא אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצותיו ומעניש לעוברי מצותיו.
יב אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא.
יג אני מאמין באמונה שלמה, שתהיה תחית המתים בעת שיעלה רצון מאת הבורא, יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ולנצח נצחים.
לישועתך קויתי יי. קויתי יי לישועתך. יי לישועתך קויתי.
לפורקנך סברית יי. סברית יי לפורקנך יי לפורקנך סברית.